המילה שלי זו מילה שנצטרך להבין ולאמץ..
הבעל שלי, הילדים שלי, הבית שלי, העבודה שלי, החברים שלי, החיים שלי..
רוב הנשים מרגישות שהן צריכות לעשות ולעשות בשביל כולם..
ואין להם כוח..
אבל באמת זה לא ככה..
כל מה שאנחנו עושות בבית שלנו, עם הילדים שלנו , עם בן הזוג שלנו..
זה טיפוח החלקה שלנו בעצם, יצירת החיים שלנו וטיפוחם ממש..
אם אנחנו פוגעות בבן הזוג שלנו..
אנחנו כאילו לוקחות ממה שיכול להיות לנו יחד..
ימימה אומרת שכל מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה..
כל פעולה שאנחנו עושות בונה בנו משהו..
אמהות אומרות, מה כל יום נכבס, נבשל, נשטוף כלים?
אבל בינתיים הלב שלנו עובד..
ואנחנו חיות דרך החיים הפנימיים שלנו..(מה שקורה בנינו לבין עצמנו)
זה לא משנה מה הידיים שלנו עושות, משנה מה אנחנו עושות עם הלב והמחשבות שלנו בינתיים..
אז בואו נסדר את הלב והמחשבות..
המילה שלי ואיך היא קשורה לנתינה מאוזנת ולאהבה..
-
לשים את הלב בכל פעולה..
כשאנחנו עושות פעולה ושמות את כל הלב שלנו בה..
זה אומר שאנחנו עושות את הפעולה בשבילנו..
כי חשוב לנו להרגיש טוב עם הפעולה ובתוך הפעולה..
אז אנחנו משתמשות בלב..
כשאנחנו עושות פעולה עם הלב ובלב שלם, אנחנו שמחות.. ידעתן את זה..?
גם אם הפעולה הזו היא כביכול בשביל אחרים..
אם אנחנו עושות דברים רק בשביל לעשות וי, רק בשביל שיהיה, או שאנחנו עושות וחושבות כבר על הפעולה הבאה..
לא התקדמנו בכלום..
כשאנחנו לא מביאות את הלב, זה כמו להביא מישהו אחר שיעשה את הפעולה..
כשאנחנו לא שמות את הלב שלנו בפעולה, הפעולה תעייף אותנו ותשעמם אותנו..
אם עשינו פעולה עם הלב החיינו את עצמנו, מילאנו את הלב שלנו, זו פעולה שתשפיע לנצח..
ואם לא נעשה את הפעולות מכל הלב נרגיש שלוקחים לנו את הזמן, את הכוח, את הכסף, ואת מה ששלנו..
-
נתינה זה ממה שיש לנו, מהעודף…
כאן נכנס לתמונה חוק שאנחנו צריכות ממש להקפיד עליו..
אנחנו לא נותנות לאף אחד שום דבר לפני שלקחנו לעצמנו..
נתינה צריכה להגיע ממקום מלא, שיש לנו, ואנחנו נותנות ממה שנשאר לנו..
לא לתת ממה שאין לנו וחסר לנו..
לא לתת כשאנחנו לא רוצות באמת..
לא לתת כשזה לא מתאים לנו..
הפעולה נמדדת לפי הפנימיות, לפי איפה שהלב שלנו נמצא באמת..
ולא לפי מה שאנחנו מקריבות, כדי שאחרים יחשבו שאנחנו בסדר..
קחו את זה בחשבון..
אנחנו צריכות לחיות כאן בתחושה, שלא לוקחים מאיתנו כלום,
את זה אפשר להרגיש רק אם אנחנו נותנות ממה שיש..
לתת זה לא כי השני מסכן והוא לא יכול, לתת זה כי אני רוצה לבנות בי אישיות של חסד..
כי אני רוצה לבנות בתוכי ואהבת לרעך כמוך..
בתור אמהות הסיפור קצת יותר מורכב, כי אנחנו רוצות לתת אבל במקביל גם לגדל ילדים עצמאיים..
אז תוסיפו לכן עוד חוק בנתינה.. והוא חוק מציל נפשות של אמהות וילדים..
אל תעשו בשביל הילדים מה שהם יודעים לעשות לבד..
הם גם יכבדו אתכן וגם יהיו עצמאיים..
תתנו להם בצורת הקשבה, הבנה והכוונה..
לא בצורת פינוק= לעשות להם מה שהם יודעים לעשות לבד..
-
אם נרגיש שהזולת לוקח מאיתנו, לא נוכל לאהוב אותו שם..
אם לא נעשה את הפעולות כי אנחנו רוצות..
ונשים את כל הלב שלנו בתוכן כי אנחנו מבינות שזה לגמרי בשבילנו..
אז הפעולות יעייפו אותנו, ישעממו אותנו,
ואנחנו נרגיש שלוקחים מאיתנו את מה שאנחנו לא ממש רוצות לתת..
יהיה לנו קשה לאהוב..
ובלי לשים לב גם נרצה משהו בחזרה ממי שנתנו לו..
יחס, הערכה, נתינה דומה וכו'..
בשביל לאהוב את הזולת צריך ללמוד..
לחיות בשבילנו..
לעשות לעצמנו טוב..
להבין שהכל אנחנו עושות לעצמנו, הכל חוזר אלינו ובונה בנו משהו..
כך שאת המושג פריירית אפשר לשים בצד לגמרי..
ואז אפשר לאהוב בקלות..
אנחנו יכולות לאהוב כשיש לנו את עצמנו..
כשאנחנו מרגישות את הנפרדות..
ומתוכה יוצאות אל האחדות..
אם אנחנו מרגישות שחסר לנו ואין לנו..
יכול להיות שאנחנו לא דואגות לעצמנו מספיק, לא ממלאות את עצמנו באופן קבוע..
וזו בעיה שאנחנו ממש מוכרחות לפתור..
-
לאהוב את עצמנו..
זה לגלות מי אני..
לדעת להרגיע את עצמי..
להביא לעצמי את מה שנצרך לי..
לתת לעצמי..
ללחוש לעצמי מילים טובות..
להאמין בי..
לראות אותי..
להשקיע בי..
לא לתלות את האושר שלי באחרים,
ובקיצור כל מה שאנחנו מצפות שייתנו לנו,
אנחנו צריכות לתת לעצמנו..
אז אל תחכו שייתנו לכן.. תנו לעצמכן..
ואז תדעו לתת באמת..
כי התאמנתן על עצמכן..
ואתן יודעות בדיוק איך זה מרגיש..
איך נחיה את זה?
לא נעשה שום פעולה סתם..
אין חופש מלהיות אימא..
אין חופש מלהיות אישה..
אין חופש מלהיות אני, מלהיות יהודי..
פשוט מאוד כי זה לא עול..
אבל צריך להתייחס לזה כך..
שבוע טוב מלא באהבה ונתינה לעצמכן..
אוהבת המון רחלי מדמוני- אויר לנשמה