פחדים, סרטים, חרדות ומה שבניהם- הפרדה בין דמיון למציאות

כשאנחנו מבלות זמן רב מידי במחשבות דמיוניות,
נולדים הפחדים הסרטים והחרדות.
כדי שזה לא יקרה , או יקרה פחות ופחות בהדרגה,
צריך לדעת להפריד במחשבות בין דמיון למציאות.
זוכרות שאנחנו לא המחשבות שלנו?
אנחנו הצופות המודעות למחשבות.
אז כשמחשבה עוברת,
אם אנחנו צופות עליה,
ולא מזדהות איתה מיד,
אנחנו יכולות להבין מה המחשבה אומרת,
לאן היא לוקחת אותנו, האם היא משרתת אותנו,
אם היא הגיונית או לא, טובה לנו או לא,
ואז בוחרות אם היא רלוונטית לנו או לא.
אם כן אנחנו נותנות לה יחס וביטוי,
ואם לא אנחנו נעשה הכל לא להאמין לה, לא לשתף איתה פעולה,
לא לתת לה להיכנס לתוך המערכת,
כי היא לא נכונה, לא מובילה למקום טוב, עושה נזק, מפרקת,
לוקחת את המערכת למקומות לא טובים ועוד..
הנה כל סוגי המחשבות שהן דמיון מוחלט,
ואם נזרום איתן הן יובילו מיידית לפחד, חרדה, סרטים או כולם ביחד.
שימו לב.

פחדים, סרטים, חרדות ומה שבניהם..

1. המציאות היא למעשה ההווה..

   המציאות מתרחשת בהווה, לכן בהווה יש לנו קשת רחבה מאוד,
   של אפשרויות בחירה ופעולה,
   כך שכל מה שאנחנו רוצות לעשות מתאפשר למעשה בהווה בלבד.
   אין אפשרות לטפח את העבר או את העתיד,
   אפשר לעשות משהו בהווה שישפיע על העתיד,
   אפשר ללמוד משהו מהעבר שישפיע על הווה,
   אבל אי אפשר לגעת העבר או בעתיד באופן פיזי, אלא רק דמיוני- באמצעות הדמיון.
   אם אנחנו רוצות שתהיה לנו איזה שהיא תוצאה בעתיד, אנחנו מוכרחות לשתול אותה בהווה.
   כך שאם יש לנו חזון או שאיפה זה נפלא, אבל אסור שזה יישאר כרעיון בעתיד,
   מוכרחים להוריד את זה לקרקע, להווה.
   ואם קרה משהו בעבר שחשוב שנלמד להבא, מוציאים את הנתון הזה ומהר חוזרים להווה,
   כדי לא להיתקע בעבר.
   

2. מחשבות על העתיד הן דמיוניות..

   אנשים מבזבזים הרבה זמן לתכנון העתיד, בעוד העתיד לא נגיש.
   אם יש לנו שאיפה לעתיד חשוב שנזהה אותה, נתייחס אליה ואפילו נפתח אותה,
   זה היתרון של הדמיון.
   אבל צריך לעשות את זה ממש בזהירות לא לשקוע שם.
   חלומות בהקיץ על עתיד פשוט עפים עם הרוח, אם לא מכניסים אותם מיד להווה איך שהוא.
   צריך ליצור חוט שיקשור את השאיפות העתידיות שלנו להווה,
   לשתול את הרעיון שלנו כבר בהווה ולהתחיל לטפח אותו כדי שהוא יגדל בוודאות בעתיד.

   יש ממש סכנה לשבת ולדמיין מה היה קורה אילו היינו פוגשים את הבן זוג המושלם,
   היינו רזים, חכמים, נבונים, עשירים ומפורסמים, ולהפליג עם זה זמן רב.
   אז אנחנו מתעוררים מדמיונות סוערים למציאות אפלולית , ורוצים לברוח שוב מהמציאות.
   מי שעסוקה בהרבה דמיונות, לא מוצאת זמן וטעם לטפח את חייה,
   להגשים את חלומותיה, אז חייה לא נראים כמו שהיא רוצה ונוצרים תסכול ותחושות החמצה.
   את כל החלומות ניתן להגשים, רק צריך להוריד אותם אל הקרקע, אל המציאות העכשווית.

   דאגה היא גם דמיונית לחלוטין.
   אנחנו הולכות אל העתיד עם הראש, מתוך הנחה שהוא יהיה מפחיד וקשה,
   ולמעשה אנחנו לא יודעות מה יהיה בעתיד, אז למה להניח הנחות קשות?
   העתיד יכול להיות גם ממש טוב, לא כדאי לקדם אותו עם הנחות קשות ורעות.
   אם אתן כבר הולכות לעתיד תציירו אותו ורוד,
   זה לא הגיוני מראש לצבוע את הדברים בשחור.
   חשיבה משפיעה על המציאות קחו את זה בחשבון,
   תחזרו למציאות היא פשוטה ולא מסובכת,
   בדמיון הכל פרוע ומוגזם. כדאי להיזהר.
   

3. מחשבות על העבר הן דמיוניות..

   הגישה לעבר גם היא מתאפשרת רק דרך הדמיון, אי אפשר ללכת לעבר באופן פיזי,
   לכן באירועי העבר צריך לבלות מעט מאוד,
   רק כדי להבין וללמוד על עצמנו משהו מסיטואציה שקרתה,
   ואת השיעור הזה ניקח איתנו להבא, אבל זהו לא יותר.
   אנשים מבזבזים זמן רב בחשיבה על מה שהיה, ובכך מבזבים את ההווה.
   הרגע הנוכחי הוא המפתח לחיים מלאים הכוללים,
   התמודדות עם כל מה שמגיע אלינו בלי לברוח.
   להתמודד, לברר, לשאוף, לרצות, ליישם, לטפח ולהתפתח.
   אל תבזבזו את הזמן הזה על מה שכבר עבר, העבר לא נגיש יותר,
   ואילו ההווה כן.
   בכל רגע נתון אנחנו יכולות להתחיל מחדש, בלי קשר למה שהיה,
   אנחנו משחזרות את העבר כשאנחנו מתייחסות לעצמנו ולאחרים כמו בעבר,
   במקום להתחיל כל פעם מחדש כמו שאנחנו באמת רוצות וזו זכות גדולה.

   מכירות את זה, שאנחנו שוקעות במשהו שקרה וחיות אותו שוב ושוב ושוב?
   אז מעבר לזה שאנחנו מבזבזות את הזמן ואת הרגע,
   זה ממש יכול להתפתח לחרדה.
   איך?
   כשאירוע קורה לנו בחיים, ניתנים לנו כוחות להתמודד איתו,
   אחר כך כשאנחנו חוזרות לאירוע באמצעות הראש והחשיבה,
   אנחנו חווים את הקושי בלי הכוחות שניתנו לנו באירוע וזה ממש מפחיד.

   

4. מחשבות על מה האחר חושב הן דמיוניות..

   אנחנו לא יודעות מה קורה בראש של האחר,

   לא קיבלנו את היכולת לדעת מה אחרים חושבים.

   כל ניסיון להתעסק עם הנתון הזה הוא דמיון מוחלט,

   הוא ניחוש,

   והוא השלכה של צורת החשיבה שלנו על האחר.
   יש לנו שליטה רק על החשיבה שלנו,

   וזה הנתון היחיד שמשפיע על החיים שלנו.

   החשיבה של האחר משפיעה על החיים שלו ולא על שלנו,

   לכן חשוב לא לנסות בכלל להתעסק עם הנתון הזה.

   לא קיבלנו את היכולת לדעת מה אחרים חושבים,

   בגלל שזה באמת באמת לא נצרך לנו.

   אל תנסו להתיישר לחשיבה של האחרים,

   אל תנסו לנחש מה הם חושבים,

   אל תנסו לרצות אחרים,

   באנו לעולם להתפתח לכן

   תתעסקו בחשיבה שלכן,

   תדאגו שהיא תהיה מציאותית ולא דמיונית,

   תדאגו כל הזמן לכוון את החשיבה לזמן הווה, לנוכחות,

   ולטפח את החיים שלכם בכל רגע נתון.

   

5. איך כל זה התחיל..

   כשהיינו ילדים והיה לנו משעמם בשיעור,
   השארנו את הגוף בכיתה, אבל את הראש הוצאנו לטיול,
   למחוזות מעניינים אך דמיוניים.
   הבעיה היא שבהתחלה אנחנו מוציאים את הראש לטיול,
   מהר מאוד הוא מוציא אותנו לטיול למקומות דמיוניים, מפחידים ורחוקים מהמציאות.
   בגלל שהדמיון רחוק מהמציאות הוא בלי גבולות,
   כולם נוטים לחשוב שבלי גבולות שווה חופש,
   אבל בלי גבולות וחוקים אנחנו לא בטוחים, שמורים ואסופים.
   לכן איפה שיש דמיון יש פחדים, סרטים וחרדות.
   בעיה חמורה נוספת שמתרחשת, זה שהתרגלנו להתפצל,
   להיות עם הגוף במקום אחד ועם הראש במקום אחר.
   החוסר נוכחות הזה היא אם כל רע.
   חיים מלאי סיפוק, חוויה ועניין נולדים רק כשאנחנו נוכחות כל כולנו ברגע הזה,
   חיים מטופחים ויפים מחייבים נוכחות.
   כדי לטפח את החיים צריכים להתמודד, לשים גבולות, לשים לב מה קורה במערכת,
   וזה מייצר חיים טובים, מטופחים ויפים.
   כי אנחנו שם בכל רגע נתון לטפח,
   אנחנו לא עייפים, טרודים ואבודים ואז כל מה שמגיע גדול עלינו.

   כשהילדים שלי פוחדים אני יודעת שהם לקחו את הראש לטיול.
   כשמשעמם להם אני יודעת שהראש שלהם לא פה כדי לשים לב להזדמנויות ולאפשרויות.
   כשאישה מספרת לי שאין לה כוח, אין לה חשק, והיא לא פנויה,
   אני יודעת שהראש שלה לא נוכח במציאות,
   והיא "מבלה" במחוזות דמיוניים.

   צריך ממש להתעורר, להיות ערים בכל רגע נתון,

   כדי לרצות, לבחור ולפעול,

   לחיות מבפנים, בתוך הפרטים, להבין איפה

   הפרטים לא משתלבים בתמונה הכוללת,

   הפרטים אחראיים על התמונה הגדולה.

   תראו מה הרב קוק כותב על הפרטים הקטנים..

   אני שרופה על זה.
   "המבנה של החיים הוא דרך הפרטים,

   אין אפשרות אחרת.

   ברגע שאדם חותר במודע או שלא במודע,

   אחרי חוויות רוחניות ורגשיות סוערות,

   הוא לא מוכן לקבל את החיים כמו שהם.

   הוא לא משקיע בפרטים הקטנים וחסרי המשקל,

   רודף אחרי החיים האמיתיים והגדולים,

   ונותר צמא ומתוסכל.

   ללא יכולת להגיע באיטיות ובהסיח הדעת

   אל השיאים של החיים.

   ההתרגשות וההתעלות האמיתית,

   היא תוצאה של טפטוף מתמיד של מעשים ומחשבות,

   שמצטברים לידי מסה קריטית ואז מתפרצת ונולדת

   חוויה גדולה.

   הניסיון לקפוץ אל הגדלות ולדלג על עיבוד הפרטים,

   נידון לאשליה ולמפח נפש."

   כדי לטפח את החיים צריך להתייחס לפרטים,

   כדי להתייחס לפרטים צריך נוכחות.

   אל תתנו לראש לכם לצאת לטיולים דמיוניים,

   אל מחוזות בהם הייתם רוצים להיות,

   קחו את החיים לשם באמת.

   

יש משפט ידוע שאומר "שהמציאות עולה על כל דמיון.."
גם אני חושבת כך, מי שער בחיים שלו, המציאות מעניינת אותו מאוד,
והוא רואה בכל רגע הזדמנות.
ומי שמתעופף, מפספס את ההזדמנות לייצר במציאות חיים מעניינים ומשמעותיים.

הנה סרטון על הפחד שאני מאוד אוהבת,
הראיתי אותו פעם לבן שלי כשהוא פחד, זה מאוד עזר לו.
יום קסום ומרגש אוהבת המון..

שבוע טוב מלא בנוכחות והתכווננות על הרגע הזה
מזמינה אתכן לשתף, לשאול, להגיב ולהיות בקשר.
אוהבת המון רחלי מדמוני- אויר לנשמה..

מפגשים זוגיים לפתירת קונפליקטים וניהול תקשורת טובה ומיטיבה..
לפרטים התקשרו אלי.. 0524757362