בזכות העבודה שלי,
אני פוגשת המון נשים,
מקשיבה להן,
וכשאני שומעת,
אישה מתלוננת,(זה קורה הרבה)
אני יודעת שהסיבה האמתית שמסתתרת מאחורי התלונה שלה,
שהיא לא עושה מה שהיא רוצה בחיים שלה.
מה שמפריד בנינו לבין הרצונות שלנו..
זה הסיפורים שיש לנו בראש על כל דבר...
הנה כמה מהם:
אם הילדים לא ילכו לישון ב8 הם לא יקומו בבוקר..ויהיה בוקר קשה.
(למרות שאנחנו הולכות לישון ב1 בלילה במקרה הטוב וקמות ב6, אם אנחנו יכולות למה הילדים לא?)
אם אני לא יעשה לא יהיה פה כלום יש לי אחריות.
(כאילו שלהפסיק לחיות ורק להיות אחראיים זה נקרא אחריות)
אם לא נעשה לילד יום הולדת מושקעת הוא ירגיש כך וכך..
(השלימו את המשפט)
אם הבעל לא יעזור נתמוטט,
(למרות שכשהבעל במילואים או משהו אנחנו מתקתקות הכל כמו שדות..)
אם הילד יצא מהבית בלי סוודר הוא יהיה חולה.
(אז אנחנו מנהלות מאבקים על סוודר כאילו זה לא מחלה)
מתוק זה לא בריא.
(למרות שאנחנו מכורות לזה)
אם הילד לא יכין שיעורים הוא לא יצליח.
(כאילו שאם ניקח אחריות במקומו ככה הוא יצליח)
הכביסה זה הסיוט שלי.
(למרות שיש סיוטים הרבה יותר גרועים)
אימא שלי לא מטפלת בילדים טוב.
(כאילו היא לא גידלה ילדים)
הבוס שלי מחפש אותי.
(כאילו אני לא רודפת את עצמי עם משפטים שכאלה במחשבות שלי)
כשהילדים ילכו לישון יהיה לי שקט.
(מרדימים את הילדים מוודאים שינה עמוקה ואז מתחילים לחיות)
ועוד..
(מוזמנות להשלים בעצמכם..)
אחריות = אני האחראית הבלעדית לעשות לעצמי טוב.
מי שיודעת לעשות לעצמה טוב,
דהיינו לא משתכנעת לסבול בשביל שום סיפור בעולם,
יודעת לתרגם את זה גם באימהות כמורת דרך לחיים,
גם בזוגיות כשהיא נוכחת ונמצאת,
גם בעבודה כשהיא קשובה לעצמה,
וגם בבית כשהיא בקשר עם עצמה עם הקצב והיכולת שלה.
נשים בטוחות שכשהן יעשו מה שהן רוצות,
זו תהיה הפקרות.
הפוך!!!!
כשאנחנו עושות מה שאנחנו רוצות,
כל כך טוב לנו, שאנחנו פורחות,
ורק בא לנו לתת לכל מי שסביבנו.
לעשות מה שאנחנו רוצות זה כולל,
את הכביסה- כדי שיהיה לנו קל ונגיש לבחור בגדים.
את הכלים- שנחיה בבית בצורה מכובדת.
לקרוא סיפור לילדים- כי אנחנו אוהבות אותם ורוצות שהן יתפתחו יפה.
לעבוד בחוץ, להקים עסק וללמוד- כי אנחנו אוהבת לפגוש אנשים ויש לנו מלא מה לתת, ואנחנו אוהבות להתפתח.
לצאת לטיולים– כי חופש זה כיף.
לבשל ארוחה חמה– כי אנחנו מאמינות באוכל בריא.
בקיצור לנהל הכל ביד רמה כי זה הטבע שלנו..
אז במקום לספר לעצמנו סיפורים מפחידים,
אפשר להגיד על עצמנו תכונות טובות,
לרוץ לעשות את מה שאנחנו אוהבות ורוצות,
כי זה נקרא חיים.
"ונתתי לכם את הטוב והרע, המוות והחיים ובחרתם בחיים."
איפה שאין חיים ויש סבל, לחץ, פחד, כעס, זה לא הכיוון..
יש לחשב מסלול מחדש..
בהצלחה..
