לקראת פורים, ההיפך משמחה זה לא עצב, זה בכי מלשון נבוך- כלים לשמחה וזרימה

אנחנו רוצות לזרום בחיים, לנוע בחופשיות,
לנסוע דועך לאן שאנחנו רוצות,
מבלי להיעצר כל רגע בכל צומת,
ולדון על כל דבר.
זה מעייף כל הדיונים האלה, בכל עשרות הצמתים שיש לנו כל יום..
אנחנו רוצות לעלות על כביש 6, פשוט לנסוע ישר..
כתוב..
"ולישרי לב שמחה"..
אנחנו רוצות לנסוע ישר, בלי כל ההתפתלויות,
הפניות, סיבובי הפרסה למיניהם, עצירות ועוד..
איך עושים את זה..?

כלים להיות בשמחה..

1. שימו לב למחשבות- הכל מתחיל בראש..

   הכל מתחיל מהמחשבות שלנו..
   כשאנחנו חושבות באופן שלילי על עצמנו, על אחרים ועל המציאות..
   הכל מסתבך ונעצר.
   יש לנו קשר ישיר ומיידי בין המחשבות לגוף,
   מה שאנחנו חושבות מיד עובר לרגשות, לגוף, לרצון, לעשייה ולהתמודדות.
   אם אנחנו לא רוצות להיעצר כל רגע,
   אנחנו מוכרחות לשים לב איך אנחנו חושבות,
   לראות בכל סיטואציה את הטוב שלה,
   כדי שנוכל לפעול מתוך שקט, בפשטות ובחכמה,
   בלי להסתבך..
   זה לא קשה, רק מצריך קצת תשומת לב..
   ומה שאנחנו נותנת לו תשומת לב, מיד אנחנו הולכות לשם בכל המובנים..
   צריך לנהל את הראש והמחשבות שלנו, כמו כל דבר בחיים שצריך ניהול, תשומת לב, גבולות והחלטות..
   כשחושבים חיובי הכל פשוט,
   משתלשל לכל החלקים בצורה טובה,
   יש זרימה וייצור של מציאות טובה..
   

2. ההפיך משמחה זה לא עצב..

   נראה לנו שההפיך משמחה זה עצב..
   אבל זה לא בדיוק כך..
   אנחנו לא מצליחות להיות שמחות, לא רק במקומות שאנחנו עצובות..
   אנחנו לא שמחות כשאנחנו נתקלות במצבים לא ברורים,
   אנחנו לא שמחות במקומות שאנחנו הולכות לאיבוד עם עצמנו,
   בכל רגע ביום, מתרחשים אירועים ואנחנו נעצרות מולם..
   עומדות מולם נבוכות..
   ההפיך משמחה זה בכי, מתי אנחנו בוכות, כשאנחנו נבוכות.
   אנחנו נתקלות במלא סיטואציות, שלא פשוטות לנו,
   מוצאות את עצמנו נבוכות, ללא מילים, לא יודעות מה לעשות, מה העמדה שלנו שם, איך להגיב..
   וזה הנבוך שאני מדברת עליו..
   יש חלקים בתוכנו שכבר פתרנו, התמודדנו, והם מוארים בתוכנו..
   ויש חלקים שעוד לא הארנו בתוכנו ונמצאים באפלה..
   לא פלא שאנחנו מוקפצות, כועסות, ומובכות..
   אנחנו לא ממש מוכנות לפגוש אותם..
   אחרי המפגש עם החלקים האלה, המפגש עם עצמנו,
   הבירור מי אנחנו ומה רצוי לנו לעשות מולם..
   מאיר את החלקים ומוציא אותם מאפילה לאורה..
   אל תיבהלו כשאתן פוגשות חלקים כאלה..
   צריך להיפגש איתם, לגלות את הקושי שלנו,
   להבין מה לא ברור לנו עדיין, איך נכון לנו לפעול שם,
   בזאת אנחנו ממש גואלות את עצמנו, מדפוסי חשיבה לא משרתים,
   דפוסי התנהגות לא מקדמים, הוצאת יכולות, ועוד..
   ההתמודדות עם האירועים השונים ביום יום,
   לוקחת אותנו ליציאה ממבוכה, לבהירות, גילוי, הבנה ואז מן הסתם שמחה..
   אין משהו יותר משמח וזורם מהתפתחות והתחדשות..

   

3. כשאומרים לנו לא! זה לא בגלל שאנחנו לא אהובות..

   זאת נקודה שאנחנו נבוכות בה רבות..
   כשאומרים לנו לא!
   אם זה ההורים, בן הזוג, מקום עבודה שרצינו ועוד..
   זה גורם לנו כל פעם מחדש להרגיש לא טוב..
   להתכווץ, לכעוס ולהרגיש שהאדם שאמר לנו לא,
   בעצם לא משקיע, לא מכבד, לא מתחשב, לא עוזר, לא רואה, לא סופר ובגדול לא אוהב..
   זאת נקודה שאנחנו עומדות בה נבוכות כל פעם מחדש,
   כדאי שנלמד כמה מושגים חשובים,
   כדי להצליח להישאר שמחות גם כשאומרים לנו לא,
   חשוב שנדע ונפנים..
   כשאומרים לנו לא, זה לא אומר שכל פעם יגידו לנו לא,
   ואף אחד לא חייב להגיד לנו כן כל הזמן.
   יהיה לנו ממש טוב אם לא נהיה תלויות בפידבקים ונדע להעריך את עצמנו,
   גם אם כרגע האחר לא רואה את זה..
   הלא! שהאחר אמר כרגע, לא מבטל את מי שאנחנו..
   כשהאחר אומר לנו לא, זה לא קשור בכלל לאהבה, זה נתון יבש שאומר, כרגע לא..
   גם הקב"ה אומר לנו לא לפעמים, וזה לא בגלל שהוא לא אוהב, זה רק בגלל שזה לא מתאים לנו..
   חשוב שנדע לעבוד עם המציאות, וכשקיבלנו לא, זה אומר שהכן צריך להגיע ממקום אחר..
   במקום להיעלב, להיפגע ולהרגיש לא אהובות,
   פשוט נמצא את הכן במקום אחר, ונגלה שהוא הכי מדויק לנו, ומן הסתם זה ישמח אותנו מאוד.
   אל תספרו לעצמכן יותר סיפורי לא אהובות..
   מי שמספרת לעצמה סיפורי לא אהובה, זה מילדות ולא קשור למציאות בהכרח,
   אלא לפרשנויות שלה על המציאות מילדות.
   העובדה שזה נמצא לנו בראש, לא אומרת שזה נכון..
   להרגיש אהובות על ידי עצמכם, על ידי הקב"ה ועל ידי אחרים, זו תחושה טובה שאין כדוגמתה..
   והיא לא תלויה באף אחד, רק בנו, בחשיבה שלנו.
   במה שאנחנו מסכימות שיהיה לנו בראש, וכך אנחנו מייצרות מציאות..
   ייצור המציאות עובד מהפנים לחוץ..
   מה שאנחנו חושבות ומרגישות בפנים, זה מה שאנחנו רואות בחוץ..
   תראו כמה קל..
   רק לשים לב שאין לנו את ה'לא אהובה' בפנים בתוכנו,
   בשביל שלא נראה את זה בחוץ במוחלט.

   

4. תחשפו את עצמכן רק לתכנים שעושים לכן טוב..

   הבעיה היא שמציגים את העולם בצורה שלילית..
   את המדינה, את האנשים, את הממשלה, את הראשים, את הכל פשוט..
   העיתונות מלאה בסיפורי זוועה,
   החדשות, הסרטים מלאים ברעיונות שליליים ומפחידים..
   והאמת שזה לא כך..
   כל זה יוצר בתוכנו תחושה קשה, שאנחנו לא מוגנות,
   לא טוב פה, כל רגע יכול לקרות משהו רע,
   ואנחנו לא מצליחות להיות שקטות ושמחות..
   חשוב שניקח אחריות על התכנים שאנחנו באות איתם במגע..
   אם אנחנו קוראות ידיעה קשה, לוקח זמן להוציא אותה מהראש ומהמחשבות,
   המחשבות הן רוטיניות ומריצות את הדברים שאנחנו רואות בריפיט..
   לכן אני בוחרת להיחשף כמה שפחות לידיעות קשות,
   ושואלת  את עצמי איך אני מוסיפה טוב, בכל מקום שאני נמצאת בו..
   זה שקורים דברים קשים במקום אחד, לא אומר שזה יקרה גם בעוד מקום,
   מי שדואגת לעצמה להיות כל הזמן חשופה לתכנים טובים,
   הם משפיעים עליה, היא מייצרת טוב בחיים שלה, וחוזרות אליה תוצאות טובות..
   לכן לא צריך לדאוג, רק לשמור על איכות הסביבה שלכן..
   ימימה אומרת שמי ששומרת נשמרת..
   אז במקום להריץ במחשבות, דאגות, לחצים, סיפורים קשים..
   אפשר לפעול אחרת, וזה מייצר חיים אחרים לגמרי..
   אנחנו רואות את החיים דרך המשקפיים שאנחנו מתבוננות דרכן..
   אנחנו רואות את מה שאנחנו חושבות ומאמינות..
   העולם הוא סובייקטיבי לחלוטין, הוא בעיני המתבונן..
   אז תעשו לעצמכן טוב.. זה באחריותכן..
   וכשאתן כבר יודעות לעשות לעצמכן טוב..
   צאו ותתנו לאחרים.. זה משמח ברמות שאי אפשר לתאר..
   

פורים הוא חג מיוחד במינו, במובן הזה שאם אנחנו מכשירות את הקרקע,
החג הזה מסוגל להשפיע עלינו שמחה לכל השנה..
פורים שמח נשים יקרות..
מאחלת לכן כל השנה להיות אתן,
ורק בפורים להיות אתן בתחפושת חחח
שכל משלוחי המנות, התחפושות של הילדים, המשתה, המגילה,
שהכל ילך חלק ובטוב..
אוהבת המון רחלי מדמוני- אויר לנשמה