לקראת יום השואה- העומק, ההשלכות, הגורמים לאסונות, מגיפות ומסקנה אחת חשובה.

לקראת יום השואה- העומק, ההשלכות, הגורמים לאסונות ומסקנה אחת מהיום הזה.

אמנם השבוע נציין את יום השואה והגבורה קצת אחרת ולא כמו כל שנה,
אבל עדיין כדאי להיפגש עם המשמעות של יום כזה כל שנה בחיינו,
במיוחד בימים אלה שנגיף כל כך קטן משבש עולם שלם,
ויש הבנה עד כמה החיים לא מובנים מאליהם.
יום השואה הוא יום מלא בזיכרונות קשים,
אך לצערנו השואה הזו לא היתה היחידה,
עברנו המון אירועים קשים בהיסטוריה.
לא רק אצלנו היהודים אלא בכל האנושות כולה..
אני רוצה בפוסט הזה לעמוד על העומק, ההשלכות והגורמים לאסונות ושואות,
שפקדו אותנו עד עכשיו..
(אני כמובן לא מתיימרת שאני יודעת משהו אבל אתן בהחלט מוזמנות לבדוק
מה היו הנסיבות של האנושות לפני כל אסון, במה היא היתה עסוקה ומה היתה רוח התקופה..)

לקראת יום השואה- העומק, ההשלכות, הגורמים לאסונות ומסקנה אחת מהיום הזה.

  1. מהות העולם ותפקיד האדם..

    ישנו משל בחסידות על עיוור שנותנים לו לבדוק פסל של פיל,
    שמים אותו באיזה שהיא נקודה על הפסל ונותנים לו כמה שעות למשש ולגשש,
    כדי שהוא יוכל להתוודע ולהבין מול מה הוא עומד.
    המשל הזה בא להמחיש את תפקיד האדם בעולם,
    נותנים לאדם חיים, שמים אותו בנקודה מסוימת בתוכם,
    ומבקשים ממנו למשש לגשש לעקוב ולהתחקות אחרי מהות העולם ותפקיד האדם.
    מה הקשר עיוור?
    האדם רואה את העולם וחי את החיים כפי שהוא תופס אותם במחשבתו.
    החיים והעולם נראים לנו מאוד מוצקים ופיזיים,
    אבל מה שמפעיל אותם זה החשיבה.
    ככל שהחשיבה יותר מודעת, רואה מעבר, לעומק, מלמעלה, מהצדדים,
    היא תודעתית ומאפשרת השפעה יותר גדולה,
    קודם על עצמה ואז על אחרים.
    האדם הוא כמו עיוור, הוא לא רואה תודעה,
    הוא לא רואה מחשבה, הוא לא רואה מהלכים פנימיים,
    הוא צריך לעקוב, למשש, לגשש ולהתחקות אחרי תהליכים, מחשבות ומה הם מייצרים,
    כשהוא למעשה לא רואה את זה באופן פיזי.
    העולם שאנחנו מנסים להבין כבר שלם,
    זה אנחנו שמשתלמים ככל שההכרות עם עצמנו ועם העולם גדלה.
    אפשר להבין את זה רק אם אנחנו שמים לב, עוקבים,
    חוקרים, מנסים להבין מה קורה בחיי היום יום שלנו.
    כל אירוע בחיינו מוליד תכנים, מצמיח רגשות, מחשבות, תכונות, יכולות,
    כל אירוע מגלה משהו, מחדש משהו ויכול לקחת אותנו אם אנחנו רוצות עוד צעד בהתפתחות.
    זה נשמע אולי קשה אבל עם הזמן זה נעשה ראייה טבעית,
    וכמסתכלים ככה, רואים שהעולם ממש מושגח, המציאות קשורה אלינו באופן אישי,
    ואירועי היום יום מתאימים בצורה מדויקת לשאלות, לרצונות, למטרות ולקשיים שלנו.
    לקראת יום השואה- העומק, ההשלכות, הגורמים לאסונות ומסקנה אחת מהיום הזה.

  2. מלחמה בין הגוף והנשמה..

    אנחנו מגיעים לעולם כיישות קוטבית שיש לה גוף ונשמה.
    הנשמה באה לידי ביטוי באמצעות מחשבה חופשית,
    אבסטרקטית, מחוץ לקופסה למרחב ולזמן.
    מצד שני יש לנו גוף שזקוק להישרדות עם צרכים פיזיים.
    מכיוון שניתנה לאדם דעת ובחירה,
    יכולות להיות לו מחשבות אציליות, הוגנות,
    ישרות, בעלות חסד, השפעה, נתינה, אהבה ואחדות.
    מצד שני יכולות להיות לו מחשבות מאוד אגוצנטריות,
    מכונסות בעצמו, מסתירות, מתחבאות, לא אמתיות, לא מודעות ועוד..
    אדם נמצא בקוטביות כל כך גדולה שהוא יכול לאהוב ולשנוא בו זמנית,
    לכעוס ולהצטער על זה בו זמנית..
    יש קרב גדול מאוד בתוך האדם איזה מהות תנצח.
    ככל שאדם יותר מודע ושם לב למחשבות שלו,
    הוא ערני למלחמות ולאי הסדרים שמתרחשים בתוכו,
    הוא יכול לבחור את המחשבות שיעברו במערכת שלו ולסדר את עולמו,
    לפני שהם יוצאות החוצה ומנהלות את עולמו ללא שליטתו.
    לקראת יום השואה- העומק, ההשלכות, הגורמים לאסונות ומסקנה אחת מהיום הזה.

  3. הטבע הרוחני והבריאות של האדם..

    הטבע הרוחני המקורי של העולם, של הבריאה ושל האדם,
    היא אהבה ללא תנאי, נתינה, חסד, השפעה ועוד..
    טבע רוחני זה הוא הבריאות שלנו, ומחלה זה הפרעה לבריאות.
    כאשר הטבע הרוחני שלנו בנוי מערכים נפשיים השייכים,
    לאהבה ללא תנאי, נתינה, כבוד, השפעה, חסד, אהבת הזולת, חכמה ועוד..
    אז אנחנו בריאים, הסימפטומים האלה באים לידי ביטוי בגוף, בבריאות.
    כאשר האדם הוא לא ישר, מסתיר, משקר, גוזל, חושב רק על עצמו,
    מגיע לנקודת רוע, אגואיזם, שנאת חינם,
    ומתנהג הפוך מהטבע הרוחני נפשי שלו, מתחילות המחלות.
    כל המחלות הן רוחניות בלי יוצא מן הכלל.
    המחלות מתגלות בפיזיות, אחרי שהן התחילו במחשבות, המשיכו להתנהגות,
    שסתרו את הבריאות הנפשית מלכתחילה.
    צריך להבין מתי הדברים מתקלקלים,
    אם בן אדם פועל הפוך מהטבע הנפשי רוחני שלו,
    הוא יחלה שוב ושוב גם אם הוא ייקח תרופה ואנטיביוטיקה.
    אם הוא שונא בתוכו אנשים, זה יצא ממנו בגוף,
    אנחנו קוראים לזה סטרס, חיידק שתוקף, נגיף שתופסים חולייה חלשה בגוף,
    אבל ברוחני זו תודעה קלוקלת.
    העולם נמצא אצלנו בתודעה.
    מתחיל במחשבה, משתלשל לרגשות, להתנהלות ובסוף לגוף הפיזי,
    העולם הפיזי נשלט על ידי החשיבה והתודעה לגמרי.
    מה שאנחנו רואים בחוץ בעולם הפיזי נמצא בתוכנו,
    בחשיבה, ברגשות, בהסתכלות, בהתנהלות בהבנה ובהרגלים.
    החומר גלם של העולם זה תודעה,
    אם אדם חושב שהוא יכול לפתור דברים באמצעות כעס, רוגז, מלחמה, שקרים,
    בגידות, תחמונים, גניבות ועוד..
    הוא בונה את העולם שלו על הערכים האלה,
    נראה לו שהוא עושה את זה כלפי אנשים אחרים,
    אבל הוא עושה את זה לעצמו,
    כי זאת החשיבה שלו וצורת ההסתכלות וההתנהלות שלו שחלה עליו בלבד.
    אדם יוצר את הבועה התודעתית שלו,
    כל שקר שאנחנו מספרים לאחרים, אנחנו מספרים אותו קודם לעצמנו.
    צריך לדעת מה אנחנו בונים ומה אנחנו עושים פה,
    גרמניה היתה מעצמה גדולה של שפע,
    כשיש שפע זה נהדר להישרדות ונוח לגוף,
    אבל סכנה גדולה לעולם הערכים של האדם,
    חסד, נתינה, אהבת הזולת, להבין ולראות את האחר,
    שותפות, הדדיות, שוויון ועוד..
    לקראת יום השואה- העומק, ההשלכות, הגורמים לאסונות ומסקנה אחת מהיום הזה.

  4. הנקודה בה האנושות יוצרת אסונות..

    ברגע שאדם מתנהג הפוך מהטבע הרוחני שלו ושל היקום,
    נוגע בנקודת הרוע, שנאת החינם ואגואיזם,
    הוא יוצר מנגנון השמדה עצמית.
    יש כפתור של השמדה עצמית בתוך העולם,
    שאם האנושות נוגעת בה,
    המציאות מוחרבת לבד, משמידה את עצמה.
    השואה לא היתה רק ליהודים, זו היתה שואה אנושית,
    שואה אנושית באה כשהאנושות עסוקה באגואיזם,
    נהנתנות, חיים בתוך עצמם, לא רואים את הזולת,
    לא מכבדים את הזולת, כשלא מעניין אותם אף אחד.
    כשהאנושות מגיעה לתודעה כזו,
    זו מסה קריטית שמשמידה את עצמה.
    המנגנון קורס לתוך עצמו ומתרחשת שואה.
    כשיש רע הוא משמיד את עצמו.
    כמו תא סרטני שמגיע לגוף והורג את הגוף ואת עצמו.
    התא הסרטני לא יודע את זה,
    הוא פשוט מתקיים כמו פרזיט בלי קשר לחוקים של הגוף,
    ואוכל את עצמו.
    ככה אנחנו לא יכולים להתנהל כמו פרזיטים בלי קשר לטבע הרוחני שלנו.
    השואה לאו דווקא מגיעה בצורת מלחמות,
    כתוב.. "רעשה ותגעש הארץ.."
    זה קורה בכל העולם לכל האנושות, ורואים את זה גם היום עם נגיף הקורונה,
    שלא פוסח על אף אחד, ומכניס את כולנו הביתה לחשבון נפש, התנהלות יותר מכונסת ופחות מזיקה.
    לקראת יום השואה- העומק, ההשלכות, הגורמים לאסונות ומסקנה אחת מהיום הזה.

  5. המסקנה שאנחנו צריכים לצאת איתה מהיום הזה…

    כל העולם, כל ההתרחשויות, כל המסע שלנו בתוך החיים האלה,
    מובילים למקום אחד ויש להם תכלית אחת..
    "ואהבת לרעך כמוך.."
    אנחנו כמו רשת אינטרנט, כל אחד משפיע על השני,
    אנחנו ערבים זה לזה..
    נולדנו להיות טובים, נותנים, עושי חסדים, אוהבי חינם.
    וזאת למעשה עבודת חיינו מצד אחד והחירות שלנו מהצד השני.
    בן אדם צריך לעבור הרבה דברים בחיים, כדי להשלים את נשמתו
    ואת המסע הזה לכיוון חיים משמעותיים, מחוברים ואוהבים.
    צריך לרצות את זה, להתכוון לזה, להתפלל על זה ולהתפתח לכיוון הזה כל יום.
    זה כמובן מתאפשר רק בתהליך, אבל אם יש רצון אז יש כיוון..
    כי אם אדם נוגע  ברוע, בהסתר, בשקר, באגואיזם יתחילו הצרות,
    עוד בן אדם יהיה כזה ועוד אחד ועוד אחד והיקום יגיב.
    צונמי מתחיל קילומטרים לפני שזה מגיע לחוף,
    כשאין טוב במעשיהם של האנשים היקום מתחיל לרעוד,
    לפני השואה היו מלא אזהרות..
    הגאון מוילנה כותב את זה לפני 200 שנה הוא חזה את השואה,
    וגם המגיד מקוזניץ..
    אמרו להם למה אתם רואים שחורות? למה אתם פסימיים?
    הם פשוט ראו שהאנושות מקבלת פסים לא יפים, התבדלות,
    כל אחד חושב רק על עצמו, זו בעיה אנושית..
    במסכת שבת מסופר על גר שבא להילל הזקן,
    וביקש שילמד אותו את כל התורה על רגל אחת,
    אמר לו "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך.."
    וכל השאר פירושים.
    התורה מלאה בערכים של חסד ונתינה,
    והיא שונה לגמרי מאיך שאנשים תופסים אותה..
    אנחנו נמצאים בימי ספירת העומר,
    24,000 תלמידים של רבי עקיבא מתו במגיפה..
    הם מתו כי לא נהגו כבוד זה בזה..
    הם היו אנשים גאונים ולמדנים וצדיקים בהרבה מובנים,
    אבל זה לא משנה,
    אם יש לך כיפה או אין לך,
    אם אתה אקדמאי, או איש פשוט, שמאלני או ימני,
    איש גדול או קטן, מאמין לא מאמין..
    אם אין כבוד ויש שנאה, יש בעיות גדולות בעולם..
    האנושות צריכה להתעורר ולהבין שהתכלית פה זה ואהבת לרעך כמוך..
    אין ספק שזה קשה ומצריך עבודה יומיומית אבל הכיוון צריך להיות לנו ברור.

     

לסיכום: האדם מגיע לעולם עם רצון לקבל לעצמו,
הוא אמור להפוך את זה לרצון לנתינה והשפעה.
איך יודעים שאנחנו בכיוון?
מפסיקים להיות כל כך מושפעים מהזולת,
מפסיקים לחשוב שהאושר שלנו או הקשיים שלנו תלויים באחרים,
הם תלויים בחשיבה שלנו בלבד. החשיבה שלנו היא היחידה שזקוקה לתיקון.
ואז מן הסתם מפסיקים לשפוך דמים, מפסיקים להעליב ולהיעלב, מפסיקים לשנוא,
כי כשיש את כל אלה, זו מחלה והיא תצא החוצה.
מי יוציא אותה לאור?
המן, הגרמנים, פרעה, איראן, המוסלמים, מגיפה, זה לא מה שמשנה,
אנחנו צריכים להוציא את התכונות האלה מהיום יום שלנו,
וכך נוודא שהאנושות תסבול הרבה הרבה הרבה פחות..
אמן ובעזרת השם..
כל אחד רק צריך לקחת אחריות אישית על עצמו, על החשיבה שלו,
על הרגשות, ההסתכלות ומן הסתם על ההתנהלות.

אל תדאגו, אני לא משאירה אתכן לבד עם כל המורכבות במערכות יחסים,
בתוך המועדון של אוויר לנשמה יש המון שיעורים בנושא.
כל שיעור אורך שעה וחצי,
והוא מורכב גם מהעברת תכנים וכלים מאוד משמעותיים בנושא,
וגם שאלות ותשובות של תלמידות, שמאפשרות להוריד את הכלים והתובנות לקרקע ליישום ביום יום.
כאן הקישור למועדון עם שיעור לדוגמה..
חוץ מזה אני כאן לכל שאלה..
שבוע קסום מלא בטוב מתפתח..
אוהבת המון רחלי מדמוני- אויר לנשמה

 

הדעה שלך חשובה לי:

השארת תגובה

הרשמי כאן 👇🏻
פעם בשבוע אני כותבת פוסט בבלוג שנשלח אלייך למייל עם כלים לטיפוח ופיתוח החיים. מזמינה אותך להצטרף לחגיגה

הפרטים שלכן בידיים טובות, לעולם לא נעשה בהם שימוש לא הוגן או נעבירם לגורם שלישי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן