לקראת יום המשפחה- כלים למשפחתיות מתפתחת..

לקראת יום המשפחה- כלים למשפחתיות מתפתחת..

משפחה זה ערך מאוד גבוה בחיים שלנו.
כל המערכות יחסים הכי חשובות לנו נמצאות שם,
זה הבסיס שלנו, הבית שלנו, והמקום ממנו אנחנו יוצאות אל העולם ואליו חוזרות.
כנשים יש לנו הרבה שאיפות, רצונות וחלומות שחשוב לנו לממש בתא המשפחתי,
אבל בפועל זה מסע קצת ארוך עם הרבה סוגיות מורכבות, עמוסות ולא קלות,
שאנחנו מוכרחות להסתכל להם בעיניים ולפתור,
כדי שהקן שרצינו כל כך לבנות איפה שהוא בתחילת הדרך אכן יתממש.
הנה כמה כלים חשובים מאוד לסיפור הזה..

לקראת יום המשפחה- כלים למשפחתיות מתפתחת…

  1. זהירות לפעמים אפשר קצת לשכוח את עצמנו..

    כדאי לזהות את המקומות שאנחנו שוכחות את עצמנו,
    ופועלות על אוטומט וזה לא עובד ולא נכון וטוב לנו.
    צריך לזהות את זה, לצאת מאוטומט כדי לבחור איך
    יהיה לנו נעים וטוב בבית שלנו ובמשפחה.
    אני יעלה כאן כמה נקודות שתשימו לב אליהן, אבל זה רק חלק לדוגמה,
    ובטח יש עוד אז כדאי לשים לב..
    כשאנחנו פועלות בבית בלי חיבור לעצמנו, רק בשביל הילדים ומה שצריך,
    עד שהילדים הולכים לישון, זה הרבה שעות בלעדינו וזה קשה ויוצר תסכול.
    כשאנחנו עובדות בבית בלי הפסקה ובלי עצירה ושוכחות להקשיב לעצמנו.
    כשאנחנו לא מעריכות את מה שאנחנו עושות בבית ועבור הילדים וכולם,
    ואז אנחנו עוד מסתובבות עם ייסורי מצפון למינהם שאנחנו לא עושות מספיק,
    שלא נותנים מנוח, ושולחים אותנו לרצות ולהתאמץ ללא סוף.
    כשאנחנו נכנסות למאבקי כוחות, מניפולציות, מי מנהל את מי,
    מי עוזר ומי לא, מי עושה יותר, מי יותר צודק, למי יותר איכפת, ואז במקום לקדם
    את הדברים בבית, אנחנו רבות ומחשבות ומתישות את עצמנו.
    כשאנחנו מקריבות את עצמנו כדי שכולם יהיו מאושרים,
    מזכירות לכולם את מה שהם לא זוכרים, עושות בשביל כולם את מה שהם לא עושים,
    כדי שאולי בכל זאת נצליח להגיע לייעד של משפחה צוהלת ושמחה,
    צריך לזכור שאנחנו לא לבד ולא לקחת הכל על עצמנו ולדרוש מהאחרים.
    כי כל זה ביחד ואפילו כל אחד לחוד בהחלט מעייפים,
    ואפשר להבין למה הרבה פעמים אנחנו מרגישות אבודות
    ושפחות נעים וטוב לנו במשפחה.
    לקראת יום המשפחה- כלים למשפחתיות מתפתחת..

  2. קצת סמכותיות תועיל מאוד..

    אנחנו צריכות לדאוג להיות סמכותיות, יש לנו יכולת להוביל,
    וההחלטה שלנו להקים קן משפחתי היתה שלנו, לכן אנחנו אחראיות
    להוביל את המשפחה לערכים חשובים כמו עצמאות וקשר טוב.
    אחד הכלים לשמור על הסמכותיות שלנו ולהיות דמות משפיעה במשפחה,
    זה לא לעשות לילדים את מה שהם יודעים לעשות לבד.
    מי שרוצה משהו צריך לדעת שהוא מסוגל להביא את זה לעצמו,
    ובזה תלויה גם השמחה שלו. (כדאי שקודם אנחנו נדע את זה.)
    ובמקום לטפל בילדים ולרחם עליהם, שזה מאוד מעייף פיזית ונפשית,
    צריך ללמד את הילדים, לקחת את מה שהם רוצים ולא להביא להם את זה.
    כשאנחנו מביאות להם את הדברים במקום ללמד אותם לקחת בעצמם,
    אנחנו פוגעות להם בעצמאות ופוגעות בסמכות ההורית שלנו.
    כי אנחנו לא עובדות אצל הילדים וזה מהר מאוד נתפס ככה מבחינתם,
    אם אנחנו לא שמות את הגבול.
    אם אתן רוצות בית שפוי במיידי, אל תעשו בשביל הילדים מה שהם יכולים לעשות לבד.
    עוד נקודה מתרחשת כשאנחנו מטפלות לילדים בבעיות,
    מרחמות עליהם באיזה שהיא צורה, לוקחות אחריות על מה שהם רוצים,
    זה כאילו אנחנו מעליהם והם מתחתינו.
    זה כאילו אנחנו יודעות לעשות דברים והם לא מסוגלים,
    זה ממש לא עוזר להם לגדול, להאמין בעצמם, לקחת אחריות  ולהיות אנשים עצמאיים.
    התפקיד שלנו זה ללמד את הילדים שלנו כלים לחיים,
    כדי שהם ידעו לעשות לעצמם טוב, לבחור בטוב,
    ולהביא לעצמם את כל מה שהם רוצים, בלי להיות תלויים.
    אנחנו מנסות לעשות הכל כדי שהם יהיו מאושרים,
    אבל מה שקובע אם אדם יהיה מאושר או לא,
    זה היחס שלו לעצמו, כמה הוא מאמין בעצמו,
    כמה הוא עושה מה שהוא רוצה, כמה הוא עצמאי ועוד…

  3. נתינה מדויקת..

    לא כדאי לבנות את היחסים במשפחה על דפוסי ריצוי למינהם,
    כולנו שווים ואף אחד לא צריך לרצות אף אחד אחר.
    אין מישהו יותר טוב, יותר חכם, אף אחד לא עובד אצל השני, או חייב משהו,
    צריך להבין את זה כדי לבנות בית בריא, שנרגיש בו טוב.
    אם אתן רוצות לתת תתנו, זה בכל מקרה בטבע שלנו לתת,
    לא צריך לספר על אחרים סיפורי חולשה למינהם, או סיפורי בריונות למינהם כדי לתת.
    יש בנו חלק שרוצה לתת והוא בילד אין במערכת,
    חשוב שהנתינה תהיה נכונה ומדויקת לא מתוך ריצוי, רחמים, חוסר יכולת להגיד לא ועוד..
    נתינה נכונה ואמיתית בונה שייכות, כך שהיא בשבילנו,
    כדי שלעולם לא נרגיש לא שייכות או לא אהובות.

    לקראת יום המשפחה- כלים למשפחתיות מתפתחת..

     

  4. את לא לבד..

    כל אחד שרוצה משהו בבית, הוא למעשה גם אחראי עליו, וגם מסוגל להביא את זה לעצמו.
    חשוב להטמיע את זה בחשיבה שלנו, ואז לכוון  את כל הבית לשם, כי זה הסעיף העיקרי ליצירת אושר.
    זה לא יכול להיות שבן אדם אחד (אימא..) תהיה אחראית על האושר של כולם,
    (זה אולי רעיון נוגע ללב, אבל לא פרקטי).
    אימא אמורה להיות אחראית קודם על האושר שלה, על מימוש הרצונות והחלומות שלה,
    בזאת היא מהווה דוגמה חיה לאיך עושים זאת (ילדים לומדים רק מדוגמה אישית ולא מדיבורים),
    וגם מלווה את ילדיה ובן זוגה בדרך לשם.
    הרבה נשים חיות בתחושה שהם לבד והכל עליהם,
    אם הן לא יעשו אף אחד לא יעשה,
    אז הן עושות הכל מתוך תחושה של תסכול וחוסר ברירה.
    צריך להתחיל לחשוב אחרת, כדי לפעול אחרת,
    הבית הוא לא רק שלנו, ולא אנחנו אחראיות על כולם,
    כל בן אדם צריך לדאוג לאושר שלו ולעשות פעולות לכיוון,
    וצריך לכוון ילדים לשם מאז שהם ממש קטנים.
    לתרום למקום שהם נמצאים בו, להיות שותפים,
    לתרום מהכישרונות והיכולות שלהם. וזה הכי נכון לנפש שלהם
    והכי מכין אותם לחיים האישיים שלהם כשהם כבר גדולים.
    הם לא יוצאים לחיים נטולי יכולות ומצפים שאחרים יעשו להם,
    אלא יודעים לעשות עבור עצמם ועבור המקום שהם נמצאים בו.

  5. לכל אחד מבני הבית יש מה לתרום..

    לאפשר לכל אחד להיות הוא, מתוך הנחה שלכל אחד יש מה לתרום ולהוסיף לבית,
    זו הנחת יסוד קריטית.
    כמו שלאימא יש מה לתרום כך גם לכולם.
    היא לא יותר ולא פחות מאף אחד, כולם שווים במובן הזה,
    לכל אחד יש יתרונות וכישרונות ייחודיים ומאוד חשוב לביטחון העצמי שלו,
    שהוא יביא אותם לידי ביטוי.
    בנוסף כאימהות חשוב מאוד שלא רק אנחנו נחליט מה קורה,
    וכל השאר מתעלמים, מתנגדים, המומים  או הולכים לאיבוד.
    צריך להוביל כל אחד מבני הבית כולל הבעל להיות הוא,
    על ידי אמון בכל אחד, ראיית הטוב של כל אחד,
    העצמה, מילים טובות וגם גבולות.
    בשביל זה צריך להיות ממש חכמות, כדי להוביל את בני הבית
    יחסית בטוב לשם.
    כל בית צריך לבנות לעצמו את הערכים שמתאימים ונכונים לו,
    לא סתם אנחנו נמשכות להקים משפחה, נועדנו לחיות בחבורה.
    חבורה מלמדת אותנו הכל על איזון, על "ואהבת לרעך כמוך", על יציאה מאגואיזם,
    על קבלת השונה, על ראיית הטוב, יציאה מקיבעונות מחשבתיים ועוד..
    אנחנו מיישמות את זה קודם על עצמנו, ואז מובילות את המשפחה לשם.

  6. קצת איכותי..

    קצת איכותי זאת הסיסמה שלי בחיים,
    לא צריך לעשות הרבה, צריך לעשות קצת מדויק,
    קצת עם לב פתוח, קצת בשמחה.
    וזה הכי משפיע שיש, כי זה מהמקום הנכון, וזה מרגיש חי ובריא.
    אם אתן תהיו במקום הנכון לכן
    לא הקורבני, הסובל, הלחוץ, הממהר, העושה בלי לחשוב,
    הפועל על אוטומט, המרצה, המסדר, המחפש שקט, הלא מרוצה ועוד..
    תוכלו לקחת את הבית והמשפחה לאיזה כיוון שתרצו.
    כשעושים הרבה, רצים הרבה, עובדים מלא, מפוצצים את הלו"ז, אין אוויר
    ויש תחושה קשה של קורבנות..
    אין fun,  איו חופש,  אין זמן להנות ממה שיש, אין הלך רוח שפוי, דעת, רוגע..
    אז מגיעים כל רגשות האשמה, כל הסיפורים השליליים על עצמנו, על אחרים,
    על בן הזוג שלא עוזר, לא רואה, לא סופר,
    חוסר היכולת לראות מישהו נח, (כי אנחנו לא עוצרות לנוח..)
    והכי חמור זה שאין לנו זמן להיות קשובות לעצמנו, לאחרים ולחיים.
    העולם הזה משקר אותנו שאנחנו צריכות כל הזמן לרוץ להשיג עוד ועוד
    ומשכיח מאיתנו את הסיבה האמיתית לחיים שלנו,
    חיים טובים, שמחים ומהנים בדרך לכל היעדים שלנו.
    אם לא נעים לכן תשנו את הדברים,
    עד שתמצאו את הקונספט המתאים לכן ביותר
    ואל תהססו מדובר בחיים שלכן, ואל תיבהלו כי כל
    דבר אפשר לקדם ולפתח.

  7. הלבד שלנו והיחד עם המשפחה צריכים להשתלב בהרמוניה..

    אני שומעת נשים רבות שמרגישות שהיחד עם הילדים מפריע ללבד שלהם,
    זו בהחלט תפיסה לא משרתת, בואו נוכיח למה..
    זה לא משרת לחשוב שלהיות יחד זה יותר טוב מלהיות לבד, או ההיפך.
    שני החלקים האלה שווים, וממש חשוב שיהיה לנו את שניהם כדי שנהיה מאוזנות.
    לא סתם שיהיה לנו את שניהם, אלא שהם ממש ילכו ביחד,
    כשאנחנו נמצאות עם כל המשפחה יחד, או רק עם הילדים לא משנה,
    חשוב שלא נשכח את עצמנו, את האני הפרטי שלנו.
    חשוב שנהיה קשובות לעצמנו, מביאות את עצמנו לידי ביטוי, לוקחות את עצמנו בחשבון,
    בקיצור נמצאות נוכחות ומחוברות לעצמנו תוך כדי היחד.
    וכשאנחנו נוסעות לבד לאן שהוא רגועות ושמחות,
    זה כי יש לנו את היחד בחיים, שגורם לנו (אם אנחנו מתייחסות לזה כך), להתפתח כל הזמן.
    אל תחשבו שבשביל להרגיש לבד ולהיות אנחנו עצמנו, צריך להזיז את כולם,
    צריך ללמוד להיות אני הפרטי בכל מקום,
    ולא לאבד את עצמנו, או לשכוח את עצמנו בתוך שום יחד.

    לקראת יום המשפחה- 4 כללים ליצירת חבורה צוהלת אוהבת ושמחה

     

לסיכום: כדי לייצר בית בו שאר בני הבית שותפים, לא צריך לדבר הרבה ולא לעשות הרבה,
רק להיות נחושות ומכבדות את עצמנו, לא לעשות לילדים מה שהם יודעים לעשות לבד,
להאמין שהם יכולים ולא לפעול מתוך הצורך להוכיח שאני טובה ולרצות שיאהבו אותי.
אם אני יאהב את עצמי, ויכבד את עצמי, אני אהיה מספיק חכמה לא לשכוח את עצמי,
וההשפעה שלי תהיה גדולה על בני הבית..

אני מאחלת לכן שבוע מקסים,
שבוע של התעוררות מאוטומטים שלא מתאימים לכן,
וקבלת החלטות חדשות עבורכן ועבור משפחותיכן..

שתפו אותי לאיזה סעיף הכי התחברתן..
וכמובן שאני כאן לכל שאלה..
נשיקות אוהבת המון רחלי מדמוני- אויר לנשמה

 

הדעה שלך חשובה לי:

11 תגובות
  1. מיה שגיב סלומון הגב

    רחלי, מאוד מאוד מסכימה עם כל מה שכתבת! ולרוב גם מיישמת. הכי קשה עבורי – סעיף 2 – לא לנסות לשנות או להנדס את בני הבית, להיפטר ממחשבות של איך "צריך" להיות או מהרעיון שיש לי בראש של איך הייתי רוצה שמשהו יקרה. זו תזכורת מעולה, תודה!

    • madmoni הגב

      הי מיה..
      תודה רבה על התגובה החמה..
      תנסי לזכור שאת מכוונת על אופציה אחת, את מצמצמת את עצמך..
      יש הרבה אופציות ודרכים לדברים לקרות..
      למה את רוצה לצמצם את עצמך?
      הקב"ה כל הזמן מראה לנו, שהכל טוב.. לא רק אופציה אחת..
      ובזאת הוא רוצה שנתפתח להיות אנשים גמישים, לא תקועים, לא נעולים..
      אלא פתוחים, גמישים, מסתדרים בכל מצב.. ועוד..
      שמחה מאוד על השאלה שלך..
      יום מקסים..
      ותכתבי לי מתי שאת רוצה..
      באהבה רחלי

  2. ויקי הגב

    רחל תודה על הנושאים והתכנים שאת מעלה…התחברתי לשיטה ומנסה ליישם…עלי והצליחי

  3. יעל רוטלוי הגב

    נהדרת!
    תודה לך ועליך.

  4. איילת חן הגב

    תודה רבה. המאמר נתן לי הרבה עבודה שזה טוב:). ממש האיר לי.

  5. שושנה הגב

    מהממת ומלמדת כל כך

השארת תגובה

הרשמי כאן 👇🏻
פעם בשבוע אני כותבת פוסט בבלוג שנשלח אלייך למייל עם כלים לטיפוח ופיתוח החיים. מזמינה אותך להצטרף לחגיגה

הפרטים שלכן בידיים טובות, לעולם לא נעשה בהם שימוש לא הוגן או נעבירם לגורם שלישי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן