הסיפורים שאנחנו מספרות לעצמנו בראש ומפריעים לנו להתפתח..

לכל אחת יש סיפור, שהיא מספרת לעצמה מאז שהיא ילדה.
ומאז היא חיה אותו, מאמינה לו, מעבירה אותו הלאה,
ובכך גם מייצרת אותו מחדש בכל מקום אליו היא מגיעה.
"אני הכבשה השחורה",
"לא מקשיבים לי, לא מעריכים אותי, לא רואים אותי, אני שקופה",
"ההורים שלי רבו כל הזמן ולכן אני כל החיים במלחמות",
"נכשלתי כמה פעמים, ההורים שלי היו בשואה",
"אין אני כזאת גם ההורים שלי וכל הדור שלי.."
"אני אגרנית, קפדנית, קנאית, כעסנית, או בכלל זאב בודד.."
ועוד..
דרך הסיפור הזה אנחנו רואות ותופסות את עצמנו,
דרך הסיפור הזה אנחנו מתנהלות,
למעשה בילדות נוצרה בתפיסה איזה דמות, שמאז אנחנו מתחקות אחריה,
מצדיקות אותה, ולמעשה שבויות בתוך התפקיד.
הרבה פעמים זה איזה סיפור רקע שלילי כזה שבגללו אנחנו לא מצליחות,
לא מתקדמות, תקועות, לא מסתדרות והכל לא הולך לנו בחיים בגללו.
הבעיה הכי גדולה של הסיפור הזה זה ההיצמדות אליו,
השינון שלו, החזרתיות, ההשמעה בריפיט לכל מי שמעוניין לשמוע.
השימוש בסיפור כאמצעי לקבלת אמפטיה, סימפטיה, רחמים,
או ליצור באמצעותו מניפולציות.
אנחנו לא יכולות לייצור לנו חיים יפים משמעותיים ומתחדשים כשאנחנו,
כל הזמן מקשיבים ומאמינים לסיפור הישן שמתנגן לנו בראש.

הסיפורים שאנחנו מספרות לעצמנו בראש ומפריעים לנו להתפתח..

  1. לא להיעצר על מקרה אחד בחיים..

    קורים לנו כל מיני דברים בחיים,
    למה בחרנו לקחת מקרה מהחיים שלנו ולעשות עליו פאווז ולהיתקע רק עליו?
    מה קרה? מלחמה?
    אם כבר להיתקע אז אפשר על איזה סיפור חיובי משהו?
    ובכלל למה להיתקע?
    כל יום הוא יום חדש בהגדרה,
    למה אני רוצה עוד פעם ועוד פעם לחוות את אותו דבר?
    הסיפור הזה שאנחנו מספרות אותו לעצמנו ומאמינות לו כל יום מחדש,
    תוקע אותנו, לא מאפשר לנו להתחדש, להשתנות,
    גורם לנו לסבל ואומללות רבה..
    כשאנחנו יכולות באותה מידה, באותו זמן, ועל אותו מישור לספר משהו אחר,
    מה שאתן רוצות.. השמיים הם הגבול..
    וככל שתאמינו, תזרימו אנרגיה, ותחזיקו את זה בראש זה יקרה בוודאות.

  2. לשחק באש..

    לספר על עצמנו, על אחרים או על המציאות סיפור שלילי זה כמו לשחק באש..
    גם כי אנחנו מייצרות מחדש את אותה מציאות,
    גם כי אנחנו עם סיפור בראש לא פנויים לשמוע, לראות ולחוות כלום, אנחנו נעולות.
    וזה לא נכון רק לסיפור שגדלתי איתו, זה נכון לכל סיפור גם חדש שאני מספרת לעצמי,
    הראש צריך להיות נקי מסיפורים שליליים על כל העולם ואישתו..
    מכירות את זה שנשים מספרות על סיטואציות סיפורים שאתן לא מבינות איך הן הגיעו אליהם בכלל?
    זוכרות? אי אפשר לעשות עם הראש מה שרוצים, הוא מייצר מציאות,
    איזה מציאות אתן רוצות לייצר?
    ולמה הכי חשוב לא לספר סיפורים?
    כדי לא להיות תלויות במציאות..
    מה שקובע את המציאות שלנו האישית, זה השיחה הפנימית שלנו בנינו לבין עצמנו,
    מה אנחנו חושבות, איך אנחנו מסתכלות על הדברים,
    ולא סיפור אחד שקרה אי שם כשהיינו ילדות.
    צריך לבחור בכל רגע  נתון את מה שאנחנו רוצות היום,
    נכון לנו להיום, מדויק לנו להיום, ולהבין שבאמת הכל פתוח.
    אנחנו יכולות לזוז מכל נקודה לכל נקודה,
    בלי להיעצר בשום שלב בדרך.
    להבין את זה, או להתאמן על להכניס את זה לחיים שלנו,
    זה ממש יחס מכבד כלפי עצמנו,
    חשוב שאנחנו ניתן את ההזדמנות לעצמנו קודם בתוכנו,
    ואז ברור שזה ייפתח לנו בחוץ.

  3. לנהל את המציאות ולא להישאב אליה..

    העבודה שלנו זה כל פעם לקחת מספריים
    ולחתוך את החוטים שגורמים לנו להרגיש תלויות במציאות..
    הכל נמצא אצלנו בסופו של דבר וככל שאנחנו מבינות את זה אנחנו יכולות להשפיע..
    אז לא משנה מה אחרים עושים, מה קורה, מה יהיה..
    מה שחשוב זה מה אני רוצה לעשות עם זה,
    לאן אני לוקחת את זה..
    ואז אפשר להשתמש ולנצל היטב את הבחירה החופשית.
    עד שאנחנו לא מרפים מהסיפור שלנו, הסיפור שלנו אינו מרפה מאיתנו.. (אלכז זיו)
    צריך לאט לאט להבין שהסיפור שגדלנו עליו זה לא אנחנו,
    ומה שחושבים עלינו זה לא אנחנו,
    ומה שקורה במציאות זה לא אנחנו,
    מי שאנחנו זה החלק הגבוה שיכול לצפות על כל המתרחש כאן ולבחור מה הכי נכון לנו..
    החלק הזה נקרא החלק הצופה, או החלק המודע.
    זה חלק מאוד גבוה עם יכולות מאוד גבוהות,
    הוא מגיע מהחלק אלוקה ממעל- הנשמה.
    אם מתרגלים ומתרגלים להשתמש בו,
    הוא מאפשר לנו להישאר עם הראש מעל המים ולא להתערבב עם כל דבר שקורה.
    הוא מאפשר לנו לצפות על המתרחש מלמעלה, ולבחור.
    הוא מאפשר לנו לאמץ לתוכנו תובנות ורעיונות גבוהים ולחיות לפיהם..
    הוא מאפשר לנו להרגיע את המערכת שלנו, לתת לה חום ואהבה, ולנהל אותה,
    כי אי אפשר לתת למחשבות, לרגשות, לגוף ולראש לעשות מה שהם רוצים בלי שליטה,
    הדרכה, ניהול, חזון כמו שאי אפשר לתת לכל דבר בחיים לפעול לבד.
    אומנם אנחנו לא מנהלים את העולם, אבל אנחנו כן יכולים לנהל את עצמנו,
    ולהנהיג את המערכת למקום שטוב לנו.

בנימה אופטימית זו מאחלת לכן שבוע טוב,
שבוע של להרפות מהסיפורים הישנים ולפנות מקום לסיפורים חדשים, מאפשרים, נכונים וחיוביים כלפינו..
חוץ מזה אנחנו בסיומה של השנה,
ולקראת ספטמבר אם חשקה נפשכן בלימוד כזה אחת לשבוע קרוב לביתכן,
אשמח שתשלחו לי שם של מתנ"ס ואשת קשר להציע לה לפתוח קבוצת לימוד של אויר לנשמה,
ללמוד כלים שלא לימדו אותנו מעולם..
אשמח להצעות והפניות כי החלק של השיווק הכי קשה לי בעולם..
מיומנה של עצמאית, שלמדה היטב את החומר הנ"ל,
אך בורה ומבולבלת בכל נושאי השיווק מסביב..
תודה על ההקשבה ושאתן איתי כאן זה לא מובן מאליו.

הדעה שלך חשובה לי:

השארת תגובה

הרשמי כאן 👇🏻
פעם בשבוע אני כותבת פוסט בבלוג שנשלח אלייך למייל עם כלים לטיפוח ופיתוח החיים. מזמינה אותך להצטרף לחגיגה

הפרטים שלכן בידיים טובות, לעולם לא נעשה בהם שימוש לא הוגן או נעבירם לגורם שלישי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן