אירועי החיים הם כחומר ביד היוצר- אנחנו חווים את המציאות לפי הפרשנויות שלנו..

אירועי החיים הם כחומר ביד היוצר- אנחנו חווים את המציאות לפי הפרשנויות שלנו..

אנחנו חווים את המציאות כלא בשליטתנו,
הבעיה היא שזה לא מדויק בכלל.
יש לנו בחירה מאוד משמעותית בתוך כל מה שקורה,
צריך להגדיר את ההגדרות הנכונות,
אחרת אנחנו יוצרות אישיות פסיבית,
שמקבלת וחווה את כל מה שקורה כאין ברירה.
ואז מתוך חוסר ידע והגדרות לא נכונות אנחנו פועלות,
כשלמעשה מדובר ביצירת חיינו…

תחילה נגדיר את ההגדרות הנכונות..
המציאות החיצונית היא הקרנה של המציאות הפנימית.
מה שנמצא בתוכנו, התכנים שמעסיקים אותנו,
הם אלה שאנחנו רואות בחוץ, במציאות.
הסיטואציות שמגיעות אלינו קשורות להתנהלות הפנימית שלנו,
לכן רוב הסיטואציות במציאות קשורות אלינו..
עם קצת מודעות אפשר לראות בדיוק איך,
ולצאת ממעגלים חוזרים של סיטואציות.

אחרי שסיטואציה התרחשה, היא לא עומדת בפני עצמה,
גם היא מושפעת מאיך שאנחנו מפרשים את מה שקורה,
ואיך שאנחנו מתייחסות למה שקורה.
האירועים במציאות הם חומר,
ואנחנו היוצרות.
האירועים הם כחומר ביד היוצר.
מאוד תלוי מה אנחנו עושות איתם,
אל תגידו שלא אמרתי..

אירועי החיים הם כחומר ביד היוצר- אנחנו חווים את המציאות לפי הפרשנויות שלנו..

כשמתרחשת סיטואציה, ככל שנסתכל על העובדות,
פחות נסתבך עם הסיטואציה.
זה קריטי לדעת להפריד בין פרשנות לעובדות,
כי הפרשנויות מוציאות את הסיפור מפרופורציה והרבה פעמים,
גם מההקשר שלו.

עובדות זה מה שקרה באירוע שלב אחרי שלב,
ופרשנות זה לאן שאנחנו לוקחות את זה..
מה אנחנו מבינות, מסיקות, מרגישות, חושבות, מאמינות, תופסות, ועוד..

כשאישה מספרת לי על אירוע שקרה לה,
כדי שנעשה בו סדר.
אני מבקשת ממנה לספר לי את האירוע בעובדות בלבד.
כך אני יכולה להבין מה קרה בפועל,
להציע פרשנויות טובות ומשרתות,
ולראות איך הפרשנויות שלה לא משרתות אותה,
במובן שהיא לא יודעת דרכן לעשות לעצמה טוב,
ולברוא את עולמה כמו שהיא רוצה.

אירועי החיים הם כחומר ביד היוצר- אנחנו חווים את המציאות לפי הפרשנויות שלנו..

כשאין לנו הפרדה בין פרשנויות לעובדות,
אנחנו מתייחסות לפרשנות כאל עובדה והולכות לאיבוד..

דוגמה:
ילד מגיע מבית הספר ומספר שהמורה שונאת אותו..
לפי הנתון הזה אי אפשר להבין מה קרה בדיוק,
ואיך הוא הגיע למסקנה הזו.
אם נתייחס לפרשנות של הילד כעובדה,
בלי לברר איך הילד הגיע למסקנה הזו,
אנחנו עלולות לעודד את הילד לחשוב בצורה כזו,
להעמיק את הבעיה,
ואף לגשת למורה וליצור את המציאות הזו בפועל.
אבל אם נבין שמדובר בפרשנות,
נוכל לעצור ולבקש מהילד לספר לנו,
מה קרה בדיוק, מאיפה הכל התחיל, ורק כך נוכל
להבין את הילד,
להבין איך הוא מגיע למסקנות בחיים,
ונוכל לתת לו כלים לראות את הסיטואציה בצורה שתעשה לו טוב..
כי עם מסקנות כאלה, מייצרים מציאות לא משהו,
כדאי שיהיה לילד שלנו מי שידריך אותו לכך.

כשאנחנו מאמינות לפרשנות, אנחנו ממהרות לפתור לילדים את הבעיות,
או ממהרות להגיב אל הילדים,
מבלי לתת להם כלים להתמודד עם החיים שלהם.
התמודדות זה לפני הכל, לחשוב ולברר.
אני פוגשת נשים רבות שמבחינתן רוצות ישר להגיב, לסדר, לפתור.
אבל הסיטואציות הגיעו בשביל שנלמד מהן משהו על עצמנו.
לא באמת באנו לעולם לפתור בעיות,
באנו להבין איך אנחנו נכנסות אליהם מלכתחילה..

אירועי החיים הם כחומר ביד היוצר- אנחנו חווים את המציאות לפי הפרשנויות שלנו..

פעם הייתי אצל חברה בבית והילדה שלה בדיוק חזרה מבית הספר,
היא אמרה יו איך אני שונאת את המורה שלי..
אמרתי לה למה?
היא אמרה היא מכוערת, רעה, לא איכפת לה מאיתנו,
היא שונאת אותי, ועוד..
אמרתי לה אני נותנת לך עכשיו תרגיל,
אם את עושה אותו, המורה משתנה רוצה?
היא אמרה כן..
אמרתי לה תגידי לי משהו טוב אחד על המורה?
היא אמרה: לאאאאאא אין סיכוי אין לה כלום טוב..
התעקשתי קצת ואמרתי, אין לה אפילו משהו אחד שהיא טובה בו?
היא אמרה: היא טובה בהיסטוריה..
מגניב..
מה עוד?
היא אמרה והיא רוצה שנצליח,
מעולה..
וכך מצאנו איזה 3 או 4 דברים שטובים אצל המורה.
עכשיו אם תחשבי על הדברים הטובים שלה ותראי אותם,
אלה התכנים שיעסיקו אותך מבפנים,
זה יצא החוצה אל המציאות,
והיחס שלה אלייך ישתנה לגמרי.
אנחנו רואים יחס לא טוב מהזולת,
כי זה מעסיק אותנו בצורה הזו מבפנים.

כשאנחנו מסתובבות עם פרשנויות שליליות, אנחנו לא לומדות כלום מהסיטואציות,
עכשיו כל מה שיעסיק אותנו יהיה לשרוד את המציאות הלא פשוטה,
לפתור אותה, לסדר אותה, לצאת ממנה, לחכות שהיא תיגמר,
ולחשוב שאין ברירה.
חבל שאנחנו מתייחסות לעצמנו לא כיוצרות ומשמעותיות בתהליך.

אירועי החיים הם כחומר ביד היוצר- אנחנו חווים את המציאות לפי הפרשנויות שלנו..

פרשנות היא בדרך כלל מסקנה על מה האחר חושב, מרגיש, מבין ועוד..
בעוד שהנתון הזה לא זמין לנו..
הכי חשוב זה לשים דגש על העובדות בסיפור,
הן אף פעם לא קיצוניות כמו הפרשנויות שלנו..
באמצעותם ניזהר מפרשנויות שליליות על מעשיהם של האחרים ושל עצמנו.

נשאל את עצמנו את השאלה המרכזית והחשובה,
איך האירוע הזה הגיע דווקא אלי,
מה אני יכולה ללמוד ממנו על עצמי,
כדי להתקדם בצורת החשיבה,
בתפיסות ובהתנהלות.

כשאנחנו יודעות להפריד במחשבות שלנו בין פרשנות לעובדות,
אנחנו יודעות לנתח סיטואציות בצורה חכמה, משרתת ולוקחת אחריות,
במקום בצורה רגשנית, מסכנה וקורבנית.
ויוצר לנו גם את היכולת להקשיב לסיפורים של האחרים מאותו מקום,
לחלק גם את הסיפור שלהם לעובדות ופרשנות,
ולהיות יותר קשובות, חכמות ומעורבות בשיחה.

מציעה להתחיל להתאמן על זה, כדי להביא את החיים שלכן
למקום שאתן רוצות להיות בו.

שבוע טוב, מלא בהקשבה ושליטה על החשיבה..
מוזמנות לחלום, להעיז ולהגשים,
בלי לתת לשום דבר לעצור אתכן..
וכמובן אני כאן כדי לעזור לכן עם זה..

אוהבת המון רחלי מדמוני- אויר לנשמה..

הקורס שלי לסדר וניקוי בחשיבה נמצא כאן..
בעיני לשלוט בחשיבה זה הנכס הכי גדול, והתענוג הכי גדול בעולם..

ב7.3 מסיבת אופנה לנשות השומרון עם הרצאה שלי "איך נולדת השמחה שבנפש"..
כל הפרטים כאן..

לקראת פסח ובכלל מפגשים לסידור הבית עם כל הידע שאת צריכה לגבי סדר..
לפרטים התקשרי אלי.. 0524757362

 

 

 

 

 

 

 

הדעה שלך חשובה לי:

השארת תגובה

הרשמי כאן 👇🏻
פעם בשבוע אני כותבת פוסט בבלוג שנשלח אלייך למייל עם כלים לטיפוח ופיתוח החיים. מזמינה אותך להצטרף לחגיגה

הפרטים שלכן בידיים טובות, לעולם לא נעשה בהם שימוש לא הוגן או נעבירם לגורם שלישי

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן