זה נס שאנחנו מצליחים להבין כאן אחד את השני..
כל אחד רואה את הדברים אחרת לגמרי, עומד בזוית אחרת, חווה דברים אחרים בילדות, ומורכב ממכלול תכונות, ערכים, כישרונות ויכולות אחרים לגמרי.
כשהייתי ילדה פגשתי את המשפט "כמה בזהירות עלינו להתהלך זה עם זה, כי אצל כל אחד זה כה שונה".
ועד היום אני זוכרת אותו בעל פה..
הכנתי לכן מספר כלים לתקשורת מובנת- שתעבוד לכן בכל מקום בעבודה, עם הבעל, עם הילדים, עם חברות ועוד..
כלים לתקשורת מובנת, מקרבת, פותחת את הלב ומונעת מריבות.
-
לא לדבר למי שלא מעוניין לשמוע
הרבה פעמים מול הילדים שלנו, אנחנו רוצות להעביר איזה מסר, שנראה לנו שממש לא ברור לילד, אבל הילד לא מעוניין לשמוע. אם הילד נמצא במצב כזה, אין טעם להשמיע את הדברים, אנחנו צריכות למצוא זמן אחר, או דרך אחרת להעביר את המסר, כך שהילד ירצה לשמוע.
בתחילת הנישואין שלי עם בעלי, למדתי אז בקבוצת ימימה, בעלי אמר לי שהוא לא רוצה שאני ידבר איתו על לימודי ימימה, הוא לא התחבר לגישה ולא לשיטה, וגם אני הייתי יותר מידי אובססיבית על הנושא, כך שזה לא ממש יצר אצלו רצון לשמוע יותר מידי. ופשוט לא שוחחתי איתו בעניין תקופה מאוד אוכה, בה התאזנתי למדתי לא לחפור, למדתי לא להיות רוחניקית מידי, לדבר קצר וקולע ובגובה העיניים, ואז קיבלתי ממנו הרבה הקשבה ודברים נראו אחרת.
-
שיטה מעולה לתקשר עם השני בלי שום מגבלה..
לספר משהו על עצמנו, על מה אנחנו חושבות, מה הבנו עם עצמנו היום, משהו מעניין שקרה לנו היום,
לשאול שאלות אם אנחנו רוצות, לשאול את דעתו בנושא מסוים, ועוד..
פשוט להיות בצד של עצמנו, לייצג את עצמנו, להביע את עצמנו, ולעשות מה שאנחנו רוצות.
תחשבו זה הכי הגיוני בעולם להיות אנחנו, ולא להכיל את החשיבה שלנו ואת אורך החיים שלנו על האחר.
יש דעה רווחת שלדבר עלינו זה מעייף, אגואיסטי, גאוותני, ראוותני, סוציומטי, וכו'..
אבל זה לא נכון, אלא אם כן מישהי מדברת כל השיחה בלי הפסקה ובלי קשר, אז זה לא מאוזן, מעייף וגורם לצד השני לא להקשיב.
הרעיון כאן זה לא לחצות גבול לתחום של האחר.
-
כשיש לנו תלונות זה מפריע לנו לספר על עצמנו
מדרך הטבע ומצד המציאות, הרבה יותר קל לנו לראות את ההתנהגות של האחר, מאשר את שלנו.
לכן אנחנו יכולות למצוא את עצמנו משוחחות עם הבעל, הילדים או עם חברה עליהם, על איך שהם מתנהגים, מיהם ומה הם ועוד..
זו שיחה שבדרך כלל גורמת לזה שמולנו להיסגר, כי אנחנו לא מדברות ישר, אנחנו מדברות עליו, בנקודה שאנחנו הרבה פחות יודעות ומבינות.
זה שעומד מולנו מן הסתם יודע הרבה יותר טוב על עצמו. אז מן הראוי שנשאל אותו ולא נקבע.
אז כחלק מתקשורת מקרבת, אפשר לשאול את האחר משהו עליו, אבל לא לקבוע ולא להתיימר לחשוב שאנחנו יודעות יותר טוב ממנו מי הוא..
כדאי ללמד גם את הילדים שלנו, את הנקודה הזו, לא להתלונן ולבוא בטענות, שזו לא דרך טובה לתקשר בכלל. וכשהם עושים זאת לא לאפשר את זה, אלא להחזיר אותם לנקודה שהשיחה צריכה להיות מכובדת, לא מאשימה, לא מדברת על האחר. הילד יכול תמיד לבוא אלינו ולהגיד לנו מה הוא רוצה בצורה מכובדת.אני מצאתי מול בעלי, שכל פעם שאני פונה אליו בתלונה או בטענה עליו, השיחה לא מתקדמת, או נפתחת, הוא בדרך כלל נסגר, מתגונן, מתנצל, והשיחה נראית כמו מורה ותלמיד ופחות כמו זוג אוהבים שרוצים להבין משהו בניהם..
גם במקרים כאלה כדאי לבחון איך אנחנו מעבירות מסר בלי שהאחר ייסגר או שהתקשורת תיפגע.
-
לא לדבר בדעות אלא ברעיונות
כאשר אנחנו משוחות עם אחרים, כל אחד על הדעה שלו, אז מן הסתם יש הרבה שוני בין חשיבה לחשיבה ובין דעה לדעה.
אם נשוחח ברמת הדעות, יהיו לנו חילוקי דעות ואפילו מריבות בשיחה.
אבל אם נדבר עם האחר ברמת הרעיון, זאת אומרת כשהוא ידבר איתנו, ננסה להבין מה הוא רוצה להגיד לנו באמת..לדוגמה: אבא שלי אמר לי השבוע שהוא נורא דואג לי כשאני נוסעת בלילה, והוא מבקש ממני לשמור על עצמי ושאני לא אסע בלילה.
כמובן שאני חושבת שכדי לממש את עצמי, אני כן אסע בלילה לסדנאות, הרצאות וקבוצות שיש לי..
אני לא אסתגר בבית זה לא הגיוני בכלל.. נכון?
אז אני יכולה להמשיך לנסוע בלילה, אבל מהשיחה שלי עם אבא שלי ראיתי כמה הוא דואג לי ואוהב אותי, וזו היתה שיחה ממש חמה מלב אל לב.. יכולנו בקלות לריב..בזוגיות רוב הפעמים בני הזוג מייצגים הפכים, אחד מבני הזוג לדוגמה פזרן והשני קצת חסכן..
אפשר בקלות לריב אחד עם השני על הנושא הזה..
אבל אם מבינים שלכל אחד מבני הזוג יש בתוכו את הפזרן והחסכן, אז הוא יוכל יותר בקלות להקשיב לבן הזוג ואפילו לזכות להבין, מה השני אומר לו ולהצליח לאזן בתוכו את מה שנדרש כרגע לאיזון.כשמדברים בדעות אפשר בקלות לריב, אבל אם מנסים להבין מה השני מנסה להגיד לנו ברמת הרעיון, ברמת הערך, מה הוא באמת מנסה להגיד לנו, השיחה עוברת למקום אחר..
ולא נפלטים ממנה מהר במריבה.
-
לאפשר לשני להיות הוא.. לא ללחוץ
מאוד חשוב לאפשר לזה שעומד מולי, להישאר הוא ולא להכריח אותו בתקשורת שלנו, לעשות את מה שאנחנו רוצות, או לחשוב את מה שאנחנו חושבות.
הרבה פעמים בשם הערכים והצדק, אנחנו רוצות לשכנע את האחר להתנהג כמונו, לחשוב כמונו, לפעול כמונו ועוד..
כאשר הערכים שאנחנו בוחרות לחיות על פיהם חלים עלינו בלבד.
לכל דבר בעולם צריך שיהיה גבול וגדר, אחרת הוא יכול להשתלט. ערכים, צדק, ניקיון, הם מקסימים ונהדרים בצורה בלתי רגילה, והגבול הטוב שלהם נגמר כאשר אנחנו רוצות ללחוץ על מישהו לקיים אותם גם.
אם אתן רוצות להישמע, להצליח להעביר ערכים לילדים שלכן, אם אתן רוצות להשפיע, ולהצליח להעביר מסרים וערכים,
אז צריך להגיד את הערך שאנחנו מאמינות בו, ואז לשחרר, ולעזוב.
רק אם נשחרר ולא נלחץ הילד או כל מי שעומד מולנו, יוכל להתקרב בקצב שלו לערך, ולא יפתח התנגדות לערך שטוב לו ממש.
-
תקשורת בונה..
כדאי לשים לב לכל מילה שאנחנו מוציאות מהפה, שתהיה מילה בונה ולא פוגעת, סוגרת, מתלוננת, כועסת, מאוכזבת, הורסת ועוד… זה לא קל, וגם אני עובדת על זה ממש, מול הילדים ובעלי, אבל זה מצריך בסך הכל מודעות ורצון להתקדם בנושא, בשביל שנתחיל ליישם קצת פה ושם..
מספיק שאני מזכירה לעצמי את הרצון הזה, לדבר בצורה שתפתח את הלב ותבנה משהו ביחסים שלי עם הזולת (לא חשוב איזה), זה כבר מאפס אותי ואני מתחילה מחדש.
לסיכום: אם אתן מרגישות שלא מקשיבים לכן, אל תמשיכו לדבר, תעצרו, אל תמשיכו לשוחח כך, תבדקו מה קורה בשיחה, האם האחר לא מעונין לשמוע, או שהוא לא פנוי, או שאתן לוחצות מידי, תהיו ערניות גם בעבודה, גם בבית מה קורה בשיח שלכן עם אחרים. וקחו אחריות על החלק שלכן בתקשורת.
ככל שנאפשר לזולת להיות הוא, נאפשר לעצמנו להיות אנחנו, נהיה נינוחות במחיצתו, לא תלויות, מתלוננות, סובלות ועוד.. הקשר ילך ויתפתח, בתהליך מקסים.
גם אם תיקחו רק נקודה אחת מהנקודות שהזכרנו כאן ותנסו ליישם, כבר תראו תוצאות מדהימות שממש ישמחו אתכן..
לקראת חודש אדר שנכנס אלינו ממש היום, "ומשנכנס אדר מרבין בשמחה"
ו"אין שמחה יותר גדולה מהתרת הספקות".
אז אם יש לכן ספק בנוגע להתנהלות שלכן, בתקשורת מול אחרים.. קחו לכן מכאן משהו ותכניסו אותו לחיים שלכן.
אני גם מבינה יותר ויותר שהדבר הכי משמח בעולם, זה להשתחרר מדפוסים שלא טובים לנו, להתקדם בנינו לבין עצמנו בנושא מסוים.
אז שיהיה בהצלחה..
שבוע טוב, חודש טוב ויום טוב..
נשיקות והרבה אהבה
רחלי מדמוני- אויר לנשמה