כשאנחנו זורמים עם החיים באופן רגיל, אין לנו אפשרות ליצור קשר עם עצמנו.
הטבע שלנו הוא גולמי וזקוק לפיתוח..
כמו שעסק צריך פיתוח, כמו ששתיל זקוק לתנאים, כמו שמערכות יחסים צריכות הזנה.
אי אפשר להתנהל במציאות בלי להתאמץ לגלות את עצמנו, לתת ביטוי לרוח הפנימית שלנו ולעולם הנסתר שלנו.
כל החוויות שאנחנו חווים מבחוץ גם אם הם מאוד נעימות, הם לא יכולות לספק אותנו באופן מלא, כי אנחנו זקוקים להביא את עצמנו לידי ביטוי וליצור את יצירת חיינו.
בתוך כל אחד מאיתנו קיים מכלול של תכונות, כישרונות, רגישויות, תפיסת עולם, סגנון, אורח חיים ייחודי רק לו.
יש לנו מסרים ודברים שרק אנחנו יכולים להעביר וללמד.
זה תלוי ביכולת שלנו לגלות את עצמנו, מי אנחנו, ומה נכון לנו, באמצעות כל האירועים שמגיעים מבחוץ.
כל מידע וכל אירוע שמגיע מבחוץ צריך להיות כלי שעל ידו אנחנו מבינות את עצמנו יותר טוב, בונות את העולם הפנימי שלנו שיהיה יותר עשיר ומשוכלל מבחינת ההבנות ההתנהלות והתפיסות עולם שלנו..
לא מדובר בחכמה אינטלקטואלית אלא על חכמה פנימית, שנובעת ממי שאנחנו.
העושר שקיים בתוכנו: יכולת להבין, לברר מה נכון ומדויק לנו, קול פנימי, הנחיה, הם יותר גדולים מכל מה שהאדם יצליח להמציא בחוץ.
לכן קריטי ביותר שנתחיל להקשיב לעצמנו, אחרת אנחנו זורמות עם נורמות חברתיות, דעות ורעיונות שלא בהכרח מתאימים לנו.. ובכך מאבדים עוד יותר את עצמנו.
ככל שהאדם מתקרב לעצמו, עושה מה שנכון לו, מה שהוא רוצה, לא מגביל את עצמו בגלל אחרים או בגלל סיפורים, כך החיים יותר שופעים, מתעצמים, יש מוטיבציה לפעול, יש שמחת חיים, יצירתיות, חזון ועוד.. כי האדם לא התרחק מידי מטבעו האמיתי.
החטא השורשי של האדם הראשון היה בכך שהוא הקשיב לגורם זר ושכח את עצמו.
אותו חטא קורה למין האנושי שהוא רץ ומתמכר לתוצאות, מטרות, הישגים חיצוניים ובדרך שוכח את עצמו.
או כשאדם הולך וצולל בחשבונות והשוואות מול החברה, ושוב מאבד את הקשר עם עצמו.
אפילו אנשי חינוך מקנים ידע, מלמדים מיומנויות, הכשרה מעשית ומטפלים בבעיות על פני השטח, במקום ללמד את התלמיד כיצד להגיע אל 'האני' הייחודי שלו.
אף אחד לא מלמד אותנו כלום על מערכת היחסים עם עצמנו, או זוגיות, או הורות, או איך להתנהל ולתפוס את המציאות, להתמודד ועוד..
כשאין לנו עולם פנימי אישי, גם אין עולם פנימי אצל האחר, אין הסתקרנות והתעניינות לעולמות האחרים שהזולת מביא..
ואז מגיע הכעס על חוסר היצירה, ועל כך שהחיים שלנו לא נראים כמו שאנחנו באמת רוצות.
ככל שהמבט על החיים יותר עמוק, ברור וטוב, והרוח מתעלה, כך הכעס מתפוגג ובמקומו יש נחת רוח ואהבת החיים, כי אנחנו מביאות את עצמו לידי ביטוי.
כאשר מתעוררות בנו שאיפות, רצונות, וחלומות, צריך להתייחס ולהקשיב לזה.
זה סימן ברור ליצירתיות וחיוניות. גם כשזה לא ברור ממש, צריך להתייחס לזה כי זה מגלה צדדים כמוסים של הנפש שאותם צריך לתעד ולפתח..
ככל שמתייחסים יותר לרצונות, השאיפות והחלומות, כך הם יותר מדברים אלינו, וכשעוסקים בהם ולומדים אותם, אז יש התחדשות גדולה והרבה פירות.
צריך לשמור על הרעיונות שנולדים בתוכנו, אל מול החברה, כשאנחנו מוציאים את הרעיונות במילים או במעשים, כדי שלא "יורידו" אותנו ממה שאנחנו רוצות. ממש לכתוב את הרעיונות מחשבות לתעד, הכתיבה היא קריטית וחלק מתהליך היצירה של חיינו.
שימו לב לתכנים שאתן באות איתן במגע, יש קשר בין העולם המודע לבין יציאתו לאור של העולם הלא מודע.
המודע מגרה את הנביעה הפנימית ומסייע לה להתפרץ, לכן איכות התכנים ואיכות המעשים שלנו מעצבים את עולמנו הפנימי.
הדברים שהכי מכינים להשגה עצמית:
- עבודת המידות- זיכוך ועידון של התכונות הרגשיות (גאווה, קנאה, כעס, תאווה ועוד..)
- פיתוח התבוננות של אמונה- הסתכלות על המציאות בצורה שמאפשרת לנו ללמוד ולהתפתח ולא ליפול ולהישבר..
לסיכום:
צריך לבדוק בדקדוק מה מתאים לנו ומה לא..
מה שלא מתאים לנו מעיק עלינו..
צריך לעקוב אחרי אירועי חיינו וללמוד מהם כל מה שאפשר על עצמנו…
כמה שפחות לפנות החוצה, זה מפזר, ולא מאפשר להכיר את עצמנו, כשבן אדם בקושי מכיר את עצמו, קל וחומר את חברו, קל וחומר את הכלל.
נדרשת צניעות וענווה בכל הקשור לידיעה שלנו את הנפש של עצמנו ושל הזולת, הנפש רחבה ועצומה, וצריך להיזהר מלכלוא אותה בהגדרות מצומצמות.
שתזכו לעשות הכל כדי שהנפש שלכן תתפתח..מתוך הבנה שזה אפשרי
באהבה רחלי מדמוני- אויר לנשמה
תגובה אחת
רחלי יקרה
ככ יפה ומאשירה הכתיבה שלך. בכל פעם מחדדת ומחדדת
את הדיוק, זו כמו רוח גבית של כל מה שלמדנו עד כה.
תודה על המילים, על התכנים, על הכוונות.
מאחלת לך לידה קלה וטובה.
אני פה מחכה לשיעור הבא.
יום מקסים, רויטל אהרוני, צור יגאל.