האם אפשר לנהל את הרגשות שלנו?

היי מקסימות שלי..
יצא לכן לעצור רגע ולהתבונן כמה הרגשות שלנו מנהלים אותנו?
יצא לי לחשוב על זה רבות בתקופה האחרונה,
וגיליתי שהרגש מנהל אותנו בהרבה דרכים וצורות.
בגדול רגש מתעורר במערכת, מספר איזה סיפור כמו:
"לא בא לי", "זה לא פייר", "הוא לא נותן כמוני", "הוא לא אוהב אותי",
"אני לא אצליח, לא אגיע, לא מסוגלת", הילד שלי לא יצליח", "הכל קשה",
ועוד סיבות להתאכזב, להילחץ, לכאוב, להתלונן, להיפגע,
לכעוס, ליפול, לסבול, לא לעשות, לא להתקדם ועוד..
כשהרגש הזה עולה כאילו אין לנו ברירה ואנחנו זורמות איתו,
מכבדות אותו, נותנות לו מקום..
אבל רגע עלה רגש נכון, אבל לאן הוא לוקח, לאן זה הולך?
האם אנחנו מבררות את הרגשות שעולים? בודקות מה קורה?
יש רגשות שלא משרתים את המערכת, הם מייצרים סבל בוודאות.
האם יש מישהו שאחראי לאן התנועה זורמת ובהקשר לאיזה מטרה?
אי אפשר שכל קפיצה של המערכת נלך אחריה כצאן לטבח..
בלי בחירה, בדיקה, שאלה, חקירה, התבוננות, הכוונה, משהו..
האם אפשר לשלוט, לכוון או לנהל את הרגשות?
כל זה בפוסט הבא..

האם אפשר לנהל את הרגשות שלנו?

1. מלך על החיים שלי או למך?

   בקבלה מדברים על זה שאדם צריך להיות מלך- ראשי תיבות- מוח, לב, כליות..
   כדי להיות מלך האדם צריך לדעת לשלוט עם המוח (שכל) על הלב והכליות (תאוות).
   אם זה הפוך, והלב נמצא אצל האדם, ראשון בסדר העדיפויות, אז הוא למך..
   בדיוק כמו שאנחנו הולכות לחדר כושר או לכל אימון אחר,
   כדי לאמן את השרירים ולהביא אותם לביצועים טובים יותר.
   כך אנחנו צריכים לאמן את השכל, שכל פעם שהלב קופץ,
   השכל צריך לבדוק ולשאול לאן זה הולך.
   הלב הוא מאוד חשוב ורק ביחד איתו אפשר להגיע אל מטרת חיינו-
   "ואהבת לרעך כמוך.."
   בסופו של דבר כדי להגיע למקום של אהבה חייב את הלב.
   הרב קוק מדבר על זה שאחרי תקופה שהשכל מברר, חוקר ושואל,
   מרגיל את הלב לפעול בכיוון הנכון..
   אפשר לתת ללב להוביל.
   כשאנחנו לומדות דברים על החיים, השכל מבין ראשון,
   ואז לוקח זמן עד שהלימוד והתובנות יורדים ללב..
   הלב ממוקם בגוף נמוך יותר מהשכל, כך שלוקח לו את הזמן שלו להבין את הדברים,
   כדי שהם יבואו לידי ביטוי בביצוע.
   וגם כדי שהשכל יוכל לשלוף את הלב ברגעי משבר ולעזור לו לחזור לעצמו לאהוב,
   קודם את את המערכת האישית והחיים האישיים ואחר כך גם את האחרים.
   

2. הרגש והשכל חברים או אויבים?

   למוח ולשכל יש יתרונות עצומים, התנועה שלהם היא חץ,
   המוח והשכל יודעים לכוון למטרה, להחזיק חזון, לנוע לכיוון המטרה,
   להגיע ממקום למקום, לעשות חישובים, בירורים ומחקרים.
   הרגש לעומת זאת הוא רך, זורם, אוהב, והתנועה שלו זה קו מתפתל..
   לכל בן אדם בעולם יש את שניהם מכיוון ששניהם צריכים לפעול..
   אני שמה לב שהיום אנשים יותר מעריכים את הרגש,
   מעדיפים זרימה ורגשות כנים גם אם הם בשורה תחתונה לא משרתים את האדם עצמו.
   ומתייחסים לשכל כמשהו קר, מתנשא לא רגיש וחבל..
   אנחנו מוכרחות להתייחס בתוכנו לרגש ולשכל באופן שווה,
   מבחינת החשיבות שלהם.
   יש להם תפקידים שונים אבל שניהם נחוצים ממש..
   ואם אחד מהם לא בא לידי ביטוי, או בא לידי ביטוי פחות מהשני,
   אז יש ממש בעיה אמיתית במערכת.
   הלב אמור להזרים למערכת אהבה, זרימה, שחרור, רכות, מימוש, ועוד..
   והשכל אמור להזרים למערכת דיוק, התפתחות, עמידה במטרות, עמידה בזמנים,
   בקרה, חקירה, הגעה למסקנות ועוד..
   (לפי הפוסט אפשר להבין שאני אדם שכלתני ובמשך החיים הייתי צריכה לפתח בעיקר את הרגש,
   ולעזור לו לבוא לידי ביטוי.)
   למעשה השכל והרגש אמורים לתת יד אחד לשני ולפעול בשותפות,
   כאשר שותפות זה כשכל אחד מביא את החוזקות שלו למערכת,
   בלי שהשני מערער עליו.
   וכל אחד משלים את השני, מקבל אותו ומכבד אותו.
   

3. אז איך לכוון את הלב באמצעות השכל בפועל?

   כשהרגש מתעורר אי אפשר לזרוק את השכל לצד,
   אי אפשר לזרום עם הרגש ללא שום בקרה..
   השכל אמור לדעת להיות במצב של צפייה תמידית.
   הוא ממוקם הכי גבוה ולכאורה באופן טבעי קל לו לצפות על המערכת.
   זה מתאפשר לכל אדם ובכל זמן, רק צריך לתרגל את זה ולחזק את זה,
   עד שזה נעשה באופן טבעי ללא מאמץ כלל.
   אז כשהרגש עולה עם איזה סיפור,
   צריך דבר ראשון להקשיב לו,
   אם מקשיבים היטב ללא שיפוטיות והתערבבות אפשר להבין את הרגש הזה,
   ואז צריך להתחיל לברר..
   האם זה לוקח את המערכת למקום טוב, חי, יצירתי, עצמאי, מתפתח?
   אם לא והמערכת תסבול, או תכעס, או תאשים או תתלונן,
   צריך לשאול ולהבין מה הרגש הזה למעשה רוצה באמת?
   מה נכון למערכת בעקבות מה שהתעורר..
   בגדול צריך ללמד את הרגש כל הזמן לשרת את המערכת,
   שהוא מייצר תכנים שמביאים את המערכת לידי ביטוי,
   שיש התפתחות קבועה,
   שגם אם אין משהו כרגע בחיים שלנו ואנחנו רוצות להביא אותו, זה אפשרי,
   לא צריך להילחם על זה, רק לחשוב איך להביא את זה לחיים שלנו בחכמה,
   בנחישות ואסרטיביות.
   אם יש משהו שהרגש זקוק לו,
   השכל צריך לסלול דרך לביצוע הרצון מתוך שלום, יצירתיות, חזון, מטרה ונאמנות לעצמנו.
   אם כל רגע הרגש יתעורר להילחם על הקיום שלו מול אחרים לדוגמה,
   זה יתיש את המערכת ולא בהכרח ייקח אותה לאן שהיא רוצה בדיוק.
   לכן כל פעם שהרגש מתעורר,
   במיוחד כזה שקופץ לכעוס, להילחץ, לסבול, לריב, להתלונן, ועוד..
   השכל אמור לצפות על זה ולפני שהמערכת זורמת על הרגש ומבצעת,
   צריך להיות בירור עם השכל, מה, כמה, למה ואיך..
   אחרי שנעשה בירור והמערכת שולטת בעצמה, יש לפעול.
   זה לא נכון לזרום על כל רגש שעולה בלי לחשוב בכלל,
   בדרך כלל אנשים לא רק זורמים על הרגש אלא גם מלבים אותו,
   והוא הופך להיות אפילו יותר גדול ולא נשלט ממה שהוא היה בהתחלה.
   אז מתייעצים עם חברים ומשפחה שגם הם לא בדיוק שולטים באומנות השליטה,
   ועוזרים ללבות אפילו יותר, אז היזהרו.
   קיבלנו שכל הוא קיים במערכת, נשאר לנו רק לא לבטל אותו ולהשתמש בו,
   כדי להביא את הרגש שלנו לידי ביטוי בצורה נכונה ומדויקת לנו ולמטרות שלנו.
   אני אתן לכן דוגמה..
   נגיד שלקראת הערב עולה במערכת רגש שאומר,
   "די אין לי כוח, לא בא לי כלום, בא לי להיעלם ולהיות בשקט, למה אני עושה את הכל,
   למה בעלי לא בתמונה" ועוד..
   אז הרגש הזה הוא מובן וצריך להתייחס אליו,
   עכשיו עם השכל נחשב, ונבדוק איך אנחנו מגיעות למיטה או לשקט שלנו הכי מהר שאפשר,
   אם זה דרך ויתור על מקלחות, ארוחת ערב פשוטה והתייחסות אמיתית למקום שלי.
   אם נזרום רק עם הרגש אפשר שהתסכול רק יחמיר.
   אבל אם נכניס את השכל לתמונה, נוכל לנתח את המצב ולראות איך אנחנו עוזרות לעצמנו,
   הכי מהר וטוב שאפשר, תוך כדי הרגעה של המערכת, ליטוף של הלב ולחישות שקטות שהרגש מובן,
   ואפשר לפתור את זה בקלות.
   דוגמה נוספת..
   מתעורר רגש שאומר אני לבד..
   השכל מיד קם לחלץ אותו.. בגלל שהרגש הזה בוודאות לוקח לכאב.
   אז השכל יעצור ויגיד ללב רגע נשמה לאן אתה הולך..?
   איך הגעת ללבד?
   יש לך את זה ואת זה  ומשפחה ואלוהים איתך כל הזמן..
   מה את בדיוק רוצה, מה חסר לך כרגע?
   כמובן שהשכל צריך להיות רגיש כי הוא בקשר עם הלב ומתאזן ממנו קבוע,
   כדי לא להיות קר ומנוקר.
   ואז אפשר לעזור ללב להבין למה הוא זקוק בדיוק וללכת לשם..
   הוא בטוח לא צריך עכשיו להרגיש רע זה בוודאות לא יעשה לו טוב.
   שבוע שעבר התקשרה אלי תלמידה כשהיא כועסת וסובלת ומספרת שהיא צריכה אויר,
   צריכה לצאת מהבית להיות קצת עם עצמה..
   אמרתי לה מעולה, בואי תראי מה את עושה עם 2 הקטנים וצאי..
   זה מובן לגמרי שאת רוצה לצאת, את לא צריכה לכעוס על אף אחד בשביל זה,
   את לא צריכה לריב, את לא צריכה להתמרמר..
   קומי תצאי זה מובן ולגיטימי, קומי וקחי לך את מה שאת רוצה..
   אפילו תהפכי את זה למשהו קבוע, תתכנני לך קבוע הפסקות ויציאות.
   מישהי אחרת התקשרה אמרה שהיא רוצה לעשות דברים עם עצמה אבל מפחדת,
   אמרתי לה כל פעם שהרגש של הפחד עולה תלחשי למערכת עם השכל, אני יכולה!
   לא בכעס, ברכות.. תלמדי את הלב שהוא יכול, במשך החיים הוא הבין איך שהוא שהוא לא יכול,
   אבל זה לא נכון.. אז תלמדי את הלב עם השכל מה נכון.
   הרבה פעמים אני משמשת כשכל רגיש לתלמידות שלי,
   הן מתקשרות עם רגש סוער ואני מרגיעה מלטפת וחושבת איתן מה אפשר לעשות,
   כדי לצאת מהסיטואציה כשאנחנו מרגישות טוב, מבינות את עצמנו
   ויש לנו כלי או 2 בידיים לפעול לטובתנו המוחלטת.

   גם המחשבות זקוקות לניהול וצפייה על זה כתבתי בפוסטים קודמים כמו:
   להמציא עת עצמי כל יום מחדש..
   המחשבות שלנו זה לא אנחנו..
   בית משפט אצלנו בראש..
   להגיע אל המטרות שלנו דרך הפרדה בין עיקר לטפל במחשבות..
   כמו כן יש קורס לניהול ושליטה במחשבות מוזמנות ללחוץ כאן..

   

אשמח לשמוע מה אתן חושבות בנושא, האם אפשר לנהל את הרגשות?
חוץ מזה בדיוק בשביל זה אני כאן,
אם אתן זקוקות לחילוץ רגש כזה או אחר מכל מקום,
מוזמנות להתקשר אלי..
יש אפשרות לחילוץ טלפוני, לפגישה,
להגיע לקבוצת לימוד של אויר לנשמה -שם אנחנו לומדות קבוע איך לחלץ את עצמנו מהרבה מקומות..
ואני כל בכל עניין..
שבוע מקסים מלא בשלום בין השכל לרגש,
מלא בתשומת לב ובירורים (זה אולי נשמע מעייף אבל זה לא..)
אוהבת המון רחלי מדמוני- אויר לנשמה