אם תחושת הלבד דופקת אצלך בדלת, אז את לא לבד, היא דופקת אצל הרבה אנשים, מה צריך לקרות כדי שתהיי חכמה מולה..

כמה זמן עוד נלחש לעצמנו את אותו דבר..
ננגן לעצמנו את אותו ניגון כואב ומייסר..
נספר לעצמנו את אותו סיפור, למרות שכל יום הוא חדש,
ולמרות שיש הרבה אנשים בחיינו..
תחושת הלבד דופקת לנו בדלת,
ואיך שהוא אנחנו פותחים לה,
ולא יודעת איך, היא משכנעת אותנו להקשיב לה,
ולארח אותה כמה שעות טובות.. (במקרה הטוב..)
ולמרות שהיא גורמת לנו להרגיש זוועה,
אנחנו לא מרימים את הכפפה ומגרשים אותה..
אם זו היתה חברה או שכנה שעושה לנו רע,
היינו מעיפים אותה כבר מזמן..
אבל איך שהוא תחושת הלבד חמקמקה.
ומצליחה לשכנע אותנו שיש לה דברים חשובים לומר,
ובעיקר שהם דברי אמת..
וכדאי שנקשיב..
כדי שלא נהיה פריירים..
ואיך שהוא זה החלק שהכי שובר אותנו (לא יודעת למה)
שנהיה פריירים..
מה איכפת לי להיות פריירית ומאושרת
מאשר מחטטת בכל פרט וסובלת..

אם תחושת הלבד דופקת אצלך בדלת, אז את לא לבד, היא דופקת אצל הרבה אנשים, מה צריך לקרות כדי שתהיי חכמה מולה..

1. תחושת הלבד מספרת לכל אחת את הסיפור אחרת..

   בפעם הבאה שהיא דופקת לך בדלת, תפתחי לה בעיניים פקוחות..
   תקשיבי טוב טוב פעם אחת למה שהיא אומרת,
   תכתבי לך במחברת בדיוק מה היא מספרת.
   שבעלך לא עוזר לך,
   שכל עבודות הבית עלייך,
   שהילדים רק באחריותך,
   שיש לך חברות, אבל הם לא מספיק יוזמות,
   שאנשים לא מעריכים אותך,
   שלא רואים אותך,
   שלא שואלים באמת לשלומך,
   שאת שונה,
   שההורים שלך לא עשו מספיק.
   תחושת הלבד מספרת לכל אחת את הסיפור אחרת,
   כך שתאמיני לה, ותכניסי אותה כל פעם שהיא דופקת..
   ואז תחיי את כל הימים שלך אותו דבר,
   למרות שכל רגע בתוך היום, וכל יום הוא חדש.
   

2. קחי את המשפטים שהיא סיפרה לך ותבררי אותם אחד אחד..

   תחושת הלבד יודעת בדיוק,
   מה הם המשפטים שעושים לך רע,
   איפה נמצאות נקודות התורפה שלך,
   מה עוד לא פתרת בחיים שלך.
   ואז היא מביאה לך אותם כמעט בתמימות..
   ואת מאמינה ובולעת את הסיפור.
   פעם אחת תעמדי מול כל משפט,
   ותראי איך המשפט הזה כואב לך כבר הרבה זמן,
   מפעיל, משבית, ומעציב אותך.
   את יכולה להתייחס אליו אחרת,
   לראות אותו בהקשר לתמונה הרחבה ולא בפני עצמו,
   אולי תחליטי בזכותו החלטות,
   איך את משנה משהו קטן במשפט, בסיפור,
   כדי ליצור אותו אחרת בחיים שלך..
   כדי שתוכלי בעיניים פקוחות להבין סוף סוף,
   מה לעשות עם אותה גברת, שדופקת לך בדלת,
   ואין לה שום תוכניות לעשות לך טוב..
   ואם לא תעצרי אותה, אף אחד לא יעצור,
   והיא תמשיך בשלה, ואת בשלך,
   ולא תוכלי לשנות את התסריט של חייך,
   את התקליט הישן נושן,
   ואת הסיפור שלא משרת את ההתפתחות שאת כל כך רוצה..
   

3. בפועל המציאות פועלת אחרת, לא כמו שתחושת הלבד מספרת..

   כי אנחנו לא לבד בכלל..
   בכל רגע נתון אלוהים נמצא בתוכנו ומסביבנו..
   מקיף אותנו ושולח לנו אירועים באהבה גדולה,
   כדי שנסתכל עליהם בעיניים פקוחות ונכתוב את התסריט של חיינו,
   מתוך מודעות ועירנות למתרחש..
   בכל יום עשרות סיטואציות פוקדות לנו את הדלת..
   וכדי שהן לא ינהלו את חיינו,
   אנחנו מוכרחות לנהל אותם..
   להתמודד באומץ עם כל מה שמאיים על השמחה שלנו..
   אבל "אין שמחה כהתרת הספקות.." (ספר משלי)
   והשמחה מגיעה אחרי ההתמודדות והתרת הספקות שיש לנו במציאות..
   אז תחושת הלבד משקרת , כדי שנהיה עצובות,
   היא מספרת לנו חלקי אמיתות ומציירת לנו תמונה עגומה,
   בעיקר תמונה שהדברים לא בשליטתנו..
   וזה החלק הכי בעייתי, כי הסיטואציות מגיעות,
   קודם כדי שנכיר אותם ואז נעבוד איתם..
   אבל תחושת הלבד מוכרת לנו ייאוש מהמצב,
   חידלון, כדי שלא נחשוב, לא נהיה יצירתיות,
   לא נאמין שהקשיים באו רק להעצים,
   להוציא מאיתנו יצירתיות ויכולות..
   היא סתם משביתה, ואנחנו אחריה,
   בלי כיוון, בלי רעיון, בלי רצון, בלי דרך..
   רק תוצאה אחת שתהיי מאוכזבת,
   עצובה וכועסת.
   

4. אנחנו צריכות להיות חכמות, אחרת ימכרו לנו כל סיפור..

   לכל משפט, כל סיטואציה, על כל דבר אפשר להסתכל בהרבה דרכים..
   אם לא נבחר להסתכל על הדברים בצורה חכמה,
   יהיה קל מאוד להפיל אותנו..
   נכון שלא תמיד הבעל עוזר, אבל יש לו דברים טובים שהוא מביא הביתה.
   נכון שרוב עבודות הבית עלינו, אבל מי אמר שאי אפשר להתנהל שם נכון, ולשנות את התסריט.
   נכון שיש הרבה אפשרויות, שכנות, חברות, משפחה, אבל זה לא נכון לחכות לאף אחד, איזה כיף ליזום את החיים שלנו..
   תכלס כשאנחנו יוזמות הכל קורה, מה זה משנה איך..
   ההורים שלנו לא מושלמים, אבל עדיין נתנו לנו מלא דברים טובים,
   ואם אני יעריך את עצמי, כולם יעריכו אותי..
   צריך להיות חכמים ולא צודקים!
   

5. לא להקשיב לתחושת הלבד הזו, זה שיא ההערכה העצמית..

   לא לתת לתחושת הלבד, להכות אותנו,
   להכאיב לנו, לספר לנו כל סיפור..
   נובע רק מהערכה לקיום שלנו..
   כשהיינו ילדים היינו צריכים אישור מאימא ואבא..
   אבל עכשיו כשאנחנו נשים בעצמנו,
   אנחנו מוכרחות להעריך את עצמנו,
   לתת לעצמנו חום..
   ואז לחמם את המשפחה שלנו,
   ואת כל מי שסביבנו..
   זהו החיים ברשותנו, אי אפשר לחכות לאחרים שיתנו לנו את מה שאנחנו צריכות..
   וכשאנחנו נותנות לעצמנו את מה שאנחנו צריכות- הערכה דבר ראשון..
   זה גם מגיע מבחוץ, אבל זה ממש לא העיקר..
   

מאחלת לכן שבוע טוב ופורה,
שבוע של מודעות ועירנות, לכל מי שדופק לכן בדלת.
שבוע של התמודדות עם המילה לבד,
במטרה להיות חכמות ולאט לאט להוציא אותה מהחיים שלנו..
צריך להחזיק חזק בחשיבה שאנחנו אף פעם לא לבד..
לשתול את זה בגינת הירק של המחשבות ולהשקות כל יום.

אני כמובן לא משאירה אתכן לבד עם כל כל השליטה במחשבות,
יש לי אתר הדרכות מדויק לשליטה בחשיבה.
כתבי אני בתגובות או שלחי לי מייל חוזר וקבלי את  כל הפרטים בשיחת ייעוץ מתנה של 30 דק'

אוהבת המון רחלי מדמוני- אוויר לנשמה