הכנה לראש השנה- כלים להתעוררות ולהתרוממות..

אין אחת שלא שמעה בילדותה איך שהוא את המשפט,
את לא ממשת את הפוטנציאל שלך,
זה מצחיק מצד אחד כי בקושי כשאנחנו מבוגרות
אנחנו ממשות את הפוטנציאל שלנו, קל וחומר כשאנחנו ילדות.
מצד שני יש כל כך הרבה דברים שמושכים אותנו למטה,
שבאמת קשה לנו לממש את הפוטנציאל שלנו,
קשה לנו להתרומם, להגשים ולהתפתח.
בואו נראה יחד מה מפריע לנו להתעורר ולהתרומם,
ומה מאפשר לנו זרימה,חיבור, התפתחות והתחדשות בשנה החדשה.

הכנה לראש השנה- כלים להתעוררות ולהתרוממות..

1. חודש אלול..

   זמן הוא גורם מזמן התפתחות,
   לכל זמן יש את האיכות שלו והוא מאפשר
   עבודה והתפתחות מסוימת.
   חודש אלול הוא החודש האחרון בשנה
   ולכן הוא השער לשנה החדשה.
   בחודש זה יש ירידה של מסכים וכיסויים,
   האור המקיף של הנשמה שלנו יותר קרוב
   ויש לנו אפשרות להתעורר מבפנים ולהתקרב יותר לפוטנציאל שלנו.
   יש לנו זכות לעשות ריסטארט,
   להתחיל מההתחלה להתחדש לגמרי.
   להבין שהחיים שלנו הם מסע התפתחותי בתודעה-
   באנו להתפתח..
   וההתפתחות הזו נעשית מול האין סוף- הבורא.
   כך שהעולם הזה הוא שדה האימון שלנו להתפתחות הזו,
   ולא העיקר.
   לא צריך כל כך להתרגש מהעולם הזה, להתייחס לכל מילה,
   לכל אירוע, להיות דרוכים ומפוחדים, כל כך באחיזה ובשליטה.
   זו לא המטרה.
   בראש השנה יש לנו אפשרות להתעורר
   למשמעות האמיתית של הקיום שלנו בתוך העולם הזה ולהתחבר.
   כשאנחנו מחוברים אנחנו לא לבד, אין צורך לפחד, אפשר לזרום,
   כשאנחנו מחוברים כל הידע זמין, כל האפשרויות פתוחות.
   והמסע הוא רק להסיר את המסכים והכיסויים שמפריעים לנו
   לראות את זה כל הזמן.
   להסיר את השלילי והמיותר מהחיים שלנו, זו עבודה כל כך אינטנסיבית,
   שלפעמים אנחנו שוכחים את המטרה, אבל אחרי שנלחמים ברע,
   החיבור לטוב נעשה כהרף עין ואפשר לבחור בחיים בקלות.
   הכי מתבקש לעשות סדר בחיים
   ולהבין את המטרות והדרך בשער לשנה החדשה..
   

2. הפרדה בזמן..

   ימימה כותבת שזמן השנה שעברה הוא אינו זמן של השנה החדשה.
   הכלי הזה של הפרדה בזמן הוא כלי עוצמתי וחכם במיוחד,
   הכלי הזה אומר שהזמן לא מחובר, שכל רגע עומד בפני עצמו,.
   כל מה שעבר למעשה לא קיים יותר בכלל בפועל, אלא רק בראש שלנו.
   אם אנחנו לא יודעים לשחרר את העבר,
   אנחנו לא מאפשרים לעצמנו להתחדש ולהתפתח,
   לא רק לקראת השנה החדשה, אלא בעשייה היומיומית,
   לא משנה מה קורה, אם מתעכבים על העבר מנציחים אותו, מושכים אותו אל ההווה,
   וחיים אותו שוב ושוב ללא יכולת התחדשות או היפטרות מהרגלים ודפוסים ישנים.
   קיבלנו זכות להתחדש, לזרום, לתקן, לסלוח, להעביר, לא להיתקע,
   תקיעות היא אם כל רע וזרימה היא עדות לחיים תקינים,
   זה נכון בבריאות, במים, בנפש, במערכות יחסים בהכל.
   ברגע שאנחנו לא מתעכבים על הרגע הקודם,
   אנחנו עוצרים אותו, מאפשרים תיקון
   והתיקון מפחית את השגיאה שנעשתה ברגע הקודם.
   ההווה הוא הזמן שבו אנחנו צריכים לחיות,
   השבוע קראנו את פרשת ניצבים שמוזכרת בה 13 פעמים המילה "היום",
   כאשר אנחנו חיים את ההווה, את היום, את הרגע,
   החיים הרבה יותר פשוטים, הסיבוכים מתחילים בראש במעברים בין עבר לעתיד.
   רק בהווה אפשר לייצר חוויות ורק בהווה אפשר לעשות פעולות שישפיעו על העבר והעתיד.

   

3. מה מכשיל אותנו..

   אז מה שמכשיל אותנו בחיים תתפלאו זה לא הטעויות שאנחנו עושות,
   אי אפשר לחיות כאן ללא טעויות.
   אנחנו במסע התפתחותי עם אלוהים שדרך אירועי המציאות,
   מדבר אלינו כדי שנתפתח, ניקח אחריות על חיינו ועוד..
   אז מה מכשיל אותנו?
   זה שאנחנו כועסות על עצמנו שהיתה טעות במסע שלנו,
   זה שאנחנו מלקות את עצמנו, מרגישות אשמות, שונאות את עצמנו,
   ומרגישות רע שעשינו איזה שהיא טעות.
   אנחנו חושבות שרגשות אשמה והלקאה עצמית הם טובים,
   כי ככה אנחנו לוקחות אחריות על חיינו.
   אבל זה בדיוק הפוך, כשאנחנו כועסות על עצמנו אנחנו לא לוקחות אחריות,
   אנחנו מצפות מעצמנו שהכל יהיה מושלם וכועסות על עצמנו שלא עמדנו בציפייה הזו.
   צריך להבין את המסע הזה, להסכים שאנחנו לא מנהלות אותו,
   אלא מתחברות למסע ולבורא ולמדות ממנו.
   להתאכזב מעצמנו זה להתעלל בעצמנו,
   מה שקורה קורה, כדי שנבין ולא כדי שנשקע,
   זו גאווה לצפות מעצמנו להיות מושלמות,
   לא לטעות ולכעוס על עצמנו על הקשים שאנחנו עוברות.
   זה מוריד אותנו מאוד נמוך כל הכעס, אכזבה, רגשות אשמה והבושה,
   וזו הטעות, להרהר על הטעות, במקום להסכים למה שקורה,
   ולהבין דרך מה שקורה מה מיותר בחיים שלנו ולהמשיך הלאה.
   אם משהו מיותר קורה בחיים שלנו כעס, פחד, לחץ,
   למה צריך לשקוע במה שלא נכון לקיום שלנו?
   צריך להסכים להבין ולשחרר. איך?

   

4. הסכמת הלב..

   יש תפילה "שלא נבוש ולא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד"..
   לא להיכשל זה להיות בהסכמת הלב,
   להיות בהסכמת הלב זה להסכים להיכשל.
   זו התפילה של היהודי לדיוק..
   מתי אנחנו מצליחות לדייק, להתקדם, להתרומם, להתפתח?
   מתי שאנחנו לא מתנגדות.
   מתי אנחנו בטהרת הלב? מתי שאנחנו לא שופטות קודם כל
   את עצמנו ואז את האחרים כמובן.
   נפש לא נלחמת זו נפש שזוכרת את הטוב שלה,
   מסתכלת על מה שהיא כן עושה, ומקבלת את זה שיש לה עוד עבודה.
   אבל זה לא מפחיד אותה כי היא רק מתפתחת מזה,
   מה שעובר עליה לא מגדיר אותה, לא אומר עליה כלום,
   היא רק צריכה לעבור בתוך מקום מסוים, כדי שההתפתחות תתאפשר.
   אז הסכמת הלב זה להסכים למסע שלנו,
   להסכים לחלק שלנו, להכיר את מה שמפעיל אותנו ולבחור.
   במקום לחיות חיים דמיוניים שנראה לנו שאנחנו צריכים לחיות,
   וזה מנותק לגמרי במקום מחובר לגמרי.
   אז הסכמת הלב יוצרת חיבור, טהרה, שמחה, רגיעה, התחדשות והתפתחות.
   

אני מאחלת לכן שנה טובה ומתוקה,
הרבה בריאות וגאולה שלמה לכולנו.
וכמובן אני לא משאירה אתכן לבד עם כל המורכבות של ההתפתחות וההתחדשות,
מנוי השיעורים אונליין של אוויר לנשמה מלא בשיעורים מלאי כלים בתחום.
הרי אף אחד לא לימד אותנו את כל זה,
ואם לא יהיו לנו כלים, המסע הזה לא יוכל להתאפשר.
גם אני לומדת הרבה מאוד זמן ולא מתכננת להפסיק.

מוזמנות להגיב ולשאול
אוהבת המון רחלי מדמוני- אוויר לנשמה