להמציא את עצמי כל יום מחדש..

כל כך קשה לנו להמציא את עצמנו מחדש,
מילדות אנחנו חושבות את אותו הדבר, כמו תקליט שמתנגן.
אין לנו מושג (ובצדק) איך לשנות את התקליט הזה..
עכשיו, אנחנו יודעות שזה לא עובד, וזה לא נכון,
וזה לא משרת אותנו  ולא עושה לנו טוב.
אבל משום מה זה לא עוזר כל הידע הזה..

צריך שיקרה משהו בחיים שלנו כדי שנאסוף את עצמנו,
לעשות עם כל הידע שלנו משהו, או לרכוש ידע נוסף,
כדי שתהיה לנו מוטיבציה לצאת לדרך לפתור ולשנות
את מה שמפריע לנו להמציא את עצמנו מחדש..

דוגמה קלאסית לעניין הזה היא,
שעל כל חפיסת סיגריות רשומה אזהרה ברורה,
האומרת, משרד הבריאות קובע שעישון מזיק לבריאות,
זה לא מונע מאנשים לקנות סיגריות..
אין קשר בין הידע שזה מסוכן, למוטיבציה להפסיק לעשן..

אנחנו יודעות שזה אסון טבע לחשוב מחשבות שליליות,
אבל זה לא מונע מאיתנו לחשוב אותם,
ואין קשר בין הידע שזה לא נכון לבין המוטיבציה לקחת החלטה וליישם את זה בחיים.

נדרשת כאן חוויה, או איזה אירוע חיצוני לא פשוט שיקרה,
כדי שנאסוף את עצמנו ליישום משמעותי של הדברים.

בקטע הזה המציאות יודעת לעשות את העבודה יפה,
ואחת לכמה זמן מתרחשת סיטואציה שנוגעת לנו בעצב רופף,
בנקודה כואבת, ואז אנחנו מזדעזעות, מוקפצות, כועסות, מפחדות,
ומחליטות שנדרש כאן שינוי.

מה שנחמד בכל הסיפור הזה,
ששינוי קטן בחשיבה גורר שינויים גדולים במציאות..
לא דורשים מאיתנו שינויים גדולים,
כי בקושי את הקטנים אנחנו מסוגלות לעשות..
למעשה זה אפילו לא שינוי,
רק נדרשת מודעות.
כשאנחנו מודעים למשהו, אנחנו פועלים לפיו בטבעיות.
כמובן בטבעיות הדרגתית,
בהתחלה מיישמים קצת ועוד קצת ועוד קצת,
עד שזה הופך להיות חלק מאיתנו.

ככל שאנחנו יותר מודעות למתרחש בחיינו,
כך גם המציאות משתפת פעולה,
במקום "להכות" ולגעת בנקודות כואבות ממש,
היא שולחת סיטואציות בעדינות מה שנקרא,
אם יש מי שמבין אז אפשר רק לרמוז לו..

זה כמו עם בני אדם, מי שמבין עניין,
רק רומזים לו בעדינות והוא ישר שם,
מספיק שהוא מודע ומבין זה הרוב..
זה כל כך כיף להרגיש שמשהו שניסינו להגיד הובן,
שהחלק של הביצוע פחות מציק,
נכון?
נגיד שאני רוצה לצאת לחופשה, בא לי שקט מהכל,
ונגיד שהמצב הכלכלי לא מאפשר את זה..
ואני באה לבן הזוג שלי ומספרת לו את
חלומותיי המתנגשים חזיתית עם חשבון הבנק שלנו..
והוא מהנהן עם הראש והעיניים ואומר אני כל כך מבין אותך,
גם אני הייתי רוצה..
זה כל כך משמח שהוא הבין אותי,
שאני פחות לחוצה על החופשה, פרקתי משהו ומישהו הבין אותי,
זה סוג של חופשה..
אבל נגיד שהוא היה אומר, די, את והחלומות שלך אין לנו כסף עכשיו,
מה לא ברור?
זה היה יכול להיות מאוד קשה..

זה מה שאנחנו נדרשים לעשות בעולמנו הקטנטן,
להיות מסוגלים להבין מה קורה,
כי כשיש הבנה יש הכל.
אז להבין את עצמנו, ולהבין אחרים,
ולהבין מה אני רוצה, ואיפה אני נמצאת בפועל, ולאן אני רוצה להגיע,
ומה אני רוצה לעשות, ומי אני, ואיפה נקודות התורפה שלי..
וככה בנחת בלי לחץ לאסוף את שברי המידע,
וכל יום להפוך אותם לסיפור נפלא חדש.
אני לא אופטימית או משהו,
פשוט בתוך המידע יש את המודעות,
בתוך ההבנה יש את התובנה..
וזה גם די טבעי לנו,
רק שיש מלאך בתוכנו שדואג לעשות את הכל מסובך..
וזו לא המציאות שיש לנו איתה בעיה,
זה המלאך הזה שעושה הכל שנחדל..
בפוסט הזה ובפוסטים הבאים ניצור את הפרופיל המדויק שלו,
נכיר את כל הדרכים דרכם הוא דופק לנו בדלת,
ומשכנע אותנו לסבול, להרגיש רע, להתייאש, לקרוא לא נכון את מפת המציאות,
לפרש דברים שלילי, לא להיות אנחנו ועוד..

אז היום אני מבקשת מכן, לא לעשות שינוי,
לא לצאת לשום דרך, לא להתאמץ, לא לעבוד קשה.
להוציא את כל העבודה הקשה מהראש,
ורק לדעת שכל הסתכלות מבינה משנה את כל התמונה..

יש הרבה חכמה בעולם ואי אפשר לקחת את כולה בבת אחת,
אז נניח כאן רק אחת בלבד..
דרך אחת של המלאך לשבש אותנו..
זה דרך מחשבות שליליות..
כל המחשבות השליליות שעוברות לנו בראש
זה עצות של היצר הרע, זה לא אנחנו..
זה כמו שאנחנו עומדות בתחנת הרכבת וממתינות..
כל רכבת שנעלה עליה היא לא אנחנו, היא רק הרכבת שעלינו עליה..
כמובן שאם עלינו על רכבת כעס זה חל עלינו ואנחנו מרגישות את זה,
אבל זה לא אנחנו במקור..
היצר הרע מציע מחשבות שליליות על עצמנו,
מחשבות שליליות על אחרים,
ומחשבות שליליות על החיים ועל המציאות.
שולחת אתכן השבוע להבין ולפתח מודעות,
שכל מחשבה שלילית שעוברת לכן בראש היא רכבת,
אתן לא חייבות לעלות עליה..
אם עליתן יהיו בעיות, כי זה טבען של המחשבות השליליות..
אם לא עליתן יהיה רגוע..

שבוע רגוע מלא בהתפתחות מודעת..
אם יש מחשבה שאת מתלבטת לגביה, שלחי לי הודעה – 0524757362
אוהבת המון רחלי מדמוני- אויר לנשמה

א