לקראת החזרה לשגרה- כלים ותובנות למניעת עשיית יתר..

ימי הקורונה הפגישו אותנו עם פשטות מבורכת,
בה לא היינו צריכות לרוץ יותר מידי..
איך נייצר איזה שהוא אמצע בין מנוחה לעבודה?
רובינו הנשים חוטאות בעשיית יתר,
אנחנו עובדות קשה מידי, עושות המון דברים ביום,
ובאופן כללי מתרוצצות לרוב..
כתוצאה מכך..
אין לנו זמן לעצמנו, אנחנו עייפות, מרגישות שהכל עלינו,
אנחנו לא שמחות ועל הבסיס הזה אנחנו רבות, עם מי כל מי שיקר לנו..
הנה המניעים לעשיית יתר, היו מודעות וערניות כדי לא לפעול על אוטומט..

עשיית יתר -כלים איך לא לרוץ ולעשות ביום יום שלנו יותר מידי..

1. "אם לא נעשה מי יעשה.."?

   אנחנו חיות בתחושה שאם לא נעשה,
   אף אחד לא יעשה ונחיה בכאוס מוחלט,
   אז אנחנו עושות ללא הכרה.
   אבל זה לא נכון..
   המניע שלנו לעשייה, צריך להיות הרצון שלנו ולא פחד,
   פחד הוא מניע שלילי לעשייה.
   ככל שאנחנו עושות את העשייה היום יומית שלנו
   מתוך הקשבה לעצמנו (כשאנחנו עייפות אנחנו עוצרות..),
   מתוך חיבור לקצב האמיתי שלנו (כמה אנחנו מסוגלות לעשות ביום בכיף),
   מתוך משמעות (לטפח את החיים שלנו דרך הפעולות),
   אנחנו מעבירות מסר שאומר שכל הפעולות שיש לעשות,
   יוצרות לנו חיים מכובדים ויפים.
   זה לא במקום החופש או האושר שלנו,
   אז אנשי הבית שלנו ירצו לחבור אלינו וישתפו פעולה.
   אבל אם אנחנו עושות הרבה וסובלות בדרך,
   אף אחד לא ירצה לבוא איתנו לשם,
   אנחנו לא מהוות דוגמה לשום דבר ונישאר שם לבד עם הרעיון,
   שצריך לוותר על החיים כדי להספיק, להגיע לתוצאות, ולפעול בלי חיבור.

   

2. "ככל שנעשה יותר יהיה לנו יותר ונהיה בשליטה.."

   זה טבעי לחשוב שככל שנעשה יותר יהיה לנו יותר,
   אבל יש נתון חשוב שצריך לקחת בחשבון בדרך.
   ככל שאנחנו רצות יותר, עובדות יותר, מנסות להספיק יותר,
   מתוך ריצה אין סופית, אין שיקול דעת,
   אין קליטה ברורה של נתונים,
   אין עיבוד והפנמה של אירועים,
   אין התבוננות, הבנות, הכנסה של משמעות לתוך הפעולות,
   והפעולות נעשות טכניות, משעממות, ומהר מאוד גם מתסכלות.
   אז ככל שאנחנו עושות יותר – אין לנו יותר,
   להיפך יש לנו הרבה פחות.
   ככל שאנחנו עושות עשייה מתוך כוונה, משמעות, כיף, שמחה וחיבור פנימי לעצמנו,
   הזמן מתארך, יש חוויה, מתרחשת למידה ודיוק תוך כדי תנועה,
   אנחנו יכולות לראות ולקלוט מה קורה סביבנו,
   נשארות רגישות למערכות יחסים בחיינו ויש לנו הרבה יותר.
   זה נקרא קצת איכותי שמשפיע מאוד על הנפש.

   

3. "ליישר קו עם כל מה שיש לעשות.."

   לא נעים לי לנפץ גם את זה,
   אבל העבודה לא נגמרת, וזו טבעה.
   צריך לבחור כל יום לעשות את הדברים החשובים לנו ביותר,
   מתוך הבנה שמחר יש עוד יום,
   וגם מחר נרצה להשקיע בחיים שלנו, בבית שלנו, בילדים שלנו, ובעצמנו.
   הניסיון לעשות הכל ביום אחד, או לעשות רשימה ארוכה של משימות,
   מלחיצה את המערכת וגורמת לה להתכווץ.
   לא כדאי לחפש קווים ישרים, תוצאות שלמות ומושלמות,
   אלא רכות עם עצמנו, הקשבה לקצב האמיתי שלנו,
   הבנה והכרה איזה פעולות חשובות כל יום,
   איזה פעולות נצרכות רק פעם בשבוע,
   להכיר את הצרכים שלנו, את הדברים החשובים שלנו,
   ולפעול מתוך שאיפה לדייק עם עצמנו.
   כשהעיקר זה לחיות, להנות מהדרך,
   כל פעולה להיות רק בתוכה, לא לחשוב על הפעולה הבאה.
   זה לא עוזר להריץ בראש את כל מה שיש לנו לעשות,
   להיפך!!! זה מלחיץ, מייאש וקשה לנו לתפקד ככה,
   אז ייסורי המצפון ורגשות האשם בשיאם.
   אפשר לשנות את זה כי אנחנו הכי חשובות,
   אם לא יהיה לנו טוב, לא יהיה לאף אחד טוב בבית,
   אם אנחנו ממורמרות, כלום לא שווה.
   הזוגיות, ההורות, העבודה, החברים, המשפחה, הקשר שלנו עם עצמנו,
   כל זה בא, רק כדי להוסיף לנו ולא ההיפך.

   

4. כשאנחנו בעשייה, אנחנו מרגישות שוות הייתכן?

   הרבה נשים מרגישות את הערך העצמי שלהן, ככל שהן עושות יותר הרבה,
   מה אנחנו מכונות?
   מישהו בא בסוף היום לתת לנו מדליה?
   אנחנו בתחרות עם מישהו?
   למה הערך שלנו נמצא במה שאנחנו עושות?
   הערך העצמי שלנו צריך להיות לפני העשייה,
   כדי שנגיע לעשייה בטוחות בעצמנו, יודעות שאנחנו יכולות, רגועות ושמחות.
   מעצם זה שנולדנו יש לנו ערך עצמי, מקום וכבוד,
   המסע שלנו בעולם, הוא לא מסע הוכחות לעצמנו שאנחנו טובות,
   אנחנו קודם כל שוות, מדהימות, שואפות, רוצות, אוהבות, טובות,
   ומתוך זה אנחנו יוצאות לעשייה שלנו.
   רק מי שלא מעריכה את עצמה, יכולה לשים את הקיום שלה,
   ברשימת מה היא הספיקה או לא הספיקה היום.
   המטרה היא חיים מתוך חיבור לעצמנו,
   אנחנו לא צריכות דברים מבחוץ, שיעזרו לנו לעשות את זה,
   אנחנו צריכות להאמין בדברים הנכונים בתוכנו,
   כדי להיות במקום הזה.
   

לסיום..
בואו לא נרוץ, נלך בנחת, אף אחד לא רודף אחרינו,
הקורונה הבהירה לנו טוב מאוד שזה גם לא הכיוון,
הכיוון הוא לראות את הטוב שעשינו כל יום,
להודות, להבין כל יום יותר איך נכון לנו לחיות,
וזה חיבור לעצמנו, כמה פשוט..

ואל תדאגו, אני לא משאירה אתכן לבד עם כל המורכבות של חיבורים לעצמנו,
בתוך המועדון של אוויר לנשמה יש המון שיעורים בנושא.
כל שיעור אורך שעה וחצי, הוא מורכב מתכנים וכלים מאוד משמעותיים לחיים,
ומשאלות ותשובות של תלמידות, שמאפשרות להוריד את הכלים והתובנות לקרקע ליישום ביום יום.
כאן הקישור למועדון עם שיעור לדוגמה..

אני מאחלת לכן שבוע טוב מלא באהבה וכבוד לעצמכן,
מלא בהתחשבות והבנה את עצמכן,
מלא במשמעות וערך..

אני כאן לכל התקדמות והתפתחות שתרצו..
אוהבת המון רחלי מדמוני -אוויר לנשמה
0524757362