לקראת פסח כשאנחנו עושות סדר אנחנו מרוויחות 2 דברים..

ההכנות לחג החירות הן מפגש עם כל מה שברשותנו,
עם כל הבחירות שלנו וצורת ההתנהלות שלנו.
כל חפץ שיש לנו בבית,
יש לנו שיחה פנימית בתוכנו עליו,
ההתעסקות עם הסדר והפריטים בחיינו,
מציפים את השיחה הפנימית שמתרחשת בתוכנו,
בכל הנושאים שאנחנו מתנהלות סביבם ביום יום.
השיחה הפנימית בתוכנו,
איך שאנחנו חושבות, תופשות, מפרשות זה
מה שמייצר לנו את המציאות.
לכן פסח מאפשר חירות ממחשבות שליליות,
מפרשנויות שלא עושות לנו טוב ומתפיסות לא משרתות.
למעשה הגשמי והרוחני מחוברים,
איך שאנחנו פועלות בחוץ זה בהקשר לאיך שהראש שלנו חושב.
הידיים שלנו פועלות בהקשר לפקודות מהראש.
איך שהבית שלנו נראה זה איך שאנחנו חושבות ומיישמות דברים במציאות החיצונית.
אפשר לראות את החשיבה שלנו דרך הבית.
ההכנות לפסח זה להיפגש עם עצמנו,
עם ההרגלים שלנו, עם איך שאנחנו מתנהלות, פועלות,
מיישמות, מבינות, אוהבות לא אוהבות.
כמה מיותרים יש לנו בבית,
כמה הדברים שיש לנו בבית באמת קשורים אלינו,
כמה אנחנו מתאימות את הבית שלנו אלינו,
ההכנות לפסח זה דרך מצוינת לצאת מתבניות,
לשפר את החשיבה, לחיות כמו שאנחנו רוצות באמת,
להבין מה הם הצרכים שלנו,
והמפגש הזה הוא כמו התחלה חדשה לקראת פסח..

כשאנחנו עושות סדר אנחנו מרוויחות 2 דברים..

1. מוציאות את כל מה שלא נצרך לנו מהחיים..

   מה שמיותר ולא נצרך לנו מעכב ביותר.
   תופס את מקומם של הדברים שאנחנו באמת רוצות בחיים שלנו.
   כשאנחנו מוציאות מיותר מהבית,  אנחנו לומדות את עצמנו,
   מה אנחנו אוהבות להשתמש ומה לא.
   ככל שאנחנו עושות את זה יותר (לא רק בפסח),
   אנחנו לומדות להימנע מקניות מיותרות ונעשות הרבה יותר מדויקות עם עצמנו.
   הקניות הרבות שאנחנו עושות, נובעות הרבה פעמים ממקום חסר בתוכנו,
   אנחנו קונות דברים, מפצות ומתנחמות, במקום להשקיע במה שאנחנו זקוקות לו באמת.
   כשאנחנו מסדרות, הידיים פועלות אבל הראש והפנימיות שלנו מושפעים מזה,
   זה עושה לנו סדר גם בראש ובפנים בתוכנו.
   וכשאנחנו מוציאות מיותר פיזי,
   אנחנו מבינות איך אנחנו מתנהלות ומצליחות
   לראות גם את המיותר בנפש,
   בחשיבה ובדפוסי התנהגות.
   הסדר החיצוני משפיע על הסדר הפנימי,
   הוא מזרז אותו ומשמש כמראה לפנים.
   "אחרי המעשים נמשכים הלבבות.."
   תחשבו שיש לכן בבית משחקים, בגדים,
   כלים, ופריטים שאתן לא נוגעות בהם,
   מה משאיר אותם שם? הרי הם תופסים מקום,
   בארונות, על הרצפה, בספרייה ועוד..
   מה שמשאיר אותם זה דמיונות..
   "אולי עוד אשתמש.."
   "חבל לזרוק.."
   "זה עלה הרבה כסף.."
   "זה מזכרת מהסבתא, מהסבא מההורים ועוד.."
   בשורה התחתונה יש פריטים שסתם יושבים בבית,
   וכשהם לא משרתים אתכן הם הופכים למזיקים בהגדרה.
   תמסרו, תתנו, תעשו לאנשים אחרים טוב..
   אם יש פריטים שאתן לא משתמשות ועלו יקר,
   תלמדו על מה לא להוציא הרבה כסף.
   מזכרות זה נחמד, אבל הקשר עם הסבים סבתות, הורים הוא בלב,
   ולא דרך חפצים.
   תתנו לאנשים את מה שאתן לא רוצות ותעשו חסדים,
   זה בכל מקרה הרמה הכי גבוהה של החיים.
   בגדים שקטנים עליכם תמסרו את הרוב,
   ומה שממש חשוב לכן תאחסנו למעלה,
   כדי שיהיה לכן נגיש וברור מה שאתן לובשות כרגע.
   כשהראש שלכן יזהה מיותרים בחוץ,
   הוא יזהה גם מיותרים בנפש, בחשיבה, ברגשות ובהתנהלות.
   במובן הזה הרוחני והגשמי פועלים ביחד, משפיעים זה על זה
   ומאפשרים זה את זה.

   

2. מרוויחות מיון והפרדה..

   שלב ההכנסה של הפריטים למגירה חזרה אנחנו עושות מיונים..
   (אחרי שהוצאנו הכל, ניקינו, קבענו מה יהיה בה..)
   אנחנו מגדירות לכל נושא בבית אחסון בנפרד.
   וכל פריט שאנחנו אוהבות והוא נצרך לנו יגיע בסופו של דבר למקום אליו הוא שייך.
   הפעולה הזו של ההגדרה של כל נושא בנפרד,
   סכו"ם בנפרד,
   כל כלי הכתיבה שבבית בנפרד במקום אחד,
   כל כלי העבודה במקום אחד בנפרד וכו'.
   המיונים והשיוכים לכל הגדרה יוצרים בחשיבה שלנו מיון והפרדה.
   מיון והפרדה יוצרים בהירות מאוד גדולה בחיים,
   מה שייך למה,
   לא מערבבים נושאים.
   ואז כשנכנסים לנושא מסוים מאוד ברור מה לא שייך לנושא הזה.
   לדוגמה: לחנך את הבעל, או להיות אמא שלו באיזה שהוא אופן,
   זה בלבול בין השדה של ההורות לשדה של הזוגיות.
   להכין שיעורים לילד, או לקחת אחריות על החלק של הלימודים שלו,
   זה חוסר הפרדה בין מה ששייך אלינו למה ששייך לילד.
   ההבנה הברורה מה שייך אלינו ומה לא ,
   קשורה ליכולת המיון וההפרדה שבנפש,
   את זה אפשר לתרגל בסדר בבית.
   המיונים וההגדרות של כל נושא חפצים בנפרד,
   יוצרים בתוכנו גם את היכולת לבודד את עצמנו, ולא להתערבב..
   עם כל מילה שנזרקת לכיווננו,
   עם כל סיפור שאנחנו שומעות,
   ועל כל דבר שקורה לידנו..
   לדוגמה.. אני פוגשת נשים רבות שלוקחות אישית כל דבר שנאמר לידן..
   כל דבר הן נפגעות, חושבות שמה שקורה זה בגללן,
   מתעצבנות ממה שנאמר, מתנצלות, מתנגדות ועוד..
   זה קורה מחוסר יכולת לבודד את עצמן מהסיטואציה..
   אם מישהו אומר משהו, אפילו שזה עלינו,
   הוא מדבר אותו, את מה שרץ לו בדיסק, את מה שהוא בחר להגיד כרגע,
   את מי שהוא, וזה קשור אליו לא אלינו.
   אנשים מדברים זו זכותם, אבל אני רוצה להישאר שפויה ושקטה,
   ולא לעוף עם כל דבר שקורה לידי.
   זה יוצר שקט נפשי, מנוחת הנפש, יכולת לדלג, לשחרר, להעביר, לדפדף וכיוצא בזה..
   וזו אומנות..
   צריך להבין את זה כדי לשמור על עצמנו שפויות.
   התכונה שאחראית לשפיות הזו היא מיון והפרדה..
   אותה אנחנו מתרגלות מול המגירות והמדפים שלנו, ממש.
   ככל שבבית אין לנו מגירות בלגן, מלא פריטים שלא קשורים אחד לשני שמאוחסנים יחד,
   ויש הפרדה ברורה בין דבר לדבר, יש לנו בהירות איפה כל דבר נמצא,
   אנחנו לא מאחסנות חלק פה וחלק שם,
   הדברים לא מפוזרים לנו ונעלמים מענינו.
   כך במציאות ובחשיבה, הדברים ברורים לנו,
   ואנחנו לא מתערבבות עם כל דבר.
   כשאני עוזרת לנשים לעשות את הסדר הזה בבית שלהם,
   אני ממש רואה דרך הבית, איך נשים חושבות.
   אישה שמעמיסה את הלוז שלה מעמיסה את המגירות שלה.
   אישה שמפוזרת ביום יום בהתנהלות שלה, החפצים שלה מפוזרים בבית,
   היא לא מצליחה למצוא דברים והולכת לאיבוד גם בבית וגם בחוץ.
   אישה שלא יודעת להגיד לא, לדברים שלא נצרכים לה,
   גם רוכשת חפצים מיותרים ועוד..
   החוץ והפנים מקבילים..  אמרנו?
   מיון והפרדה זה אחד הכלים הכי חשובים בעבודה על המידות בנפש,
   והכלי הכי חשוב ביצירת בית מסודר, בו כולם יודעים לאן כל דבר שייך.

   

אנחנו מתקרבות לחג החירות, שתזכו להכין כלי לקבלת שפע של חירות,
מהרגלים ישנים ולא משרתים ומתבניות חשיבה מצמצמות ולא מרחיבות את הדעת.
כמובן אתן לא לבד,
מוזמנות לשאול שאלות במייל חוזר או בוואטסאפ..
0524757362

שבוע טוב ומקדם אוהבת המון
רחלי מדמוני- אויר לנשמה