אני עושה הכל בבית, בעלי והילדים לא עוזרים..

"אני עושה הכל בבית, בעלי והילדים לא עוזרים.."
זה משפט שאני שומעת מנשים רבות, שמתוסכלות מזה שכל עול הבית עליהן.. בנוסף לעוד מיליוני מטלות ואחריות רבה שרובצת על הכתפיים שלהן..
אבל גם מי שלא אומרת את המשפט הזה, מתהלכת עם איזה שהוא קושי או יחס לא תקין בתוכה, בנוגע לעבודות הבית.

כשאנחנו מוצאות את עצמנו עושות הכל לבד, אנחנו צריכות להבין שזה מה שאנחנו רואות בשטח, זו התוצאה, זה החלק העליון של הקרחון.
באיזה שהיא צורה לא מודעת, שתלנו שתילים כאלה בתוך התודעה ועולם המחשבה שלנו, טיפחנו והאמנו בזה במשך זמן לא מבוטל, ונוצרה לה מציאות..

זו תוצאה של התנהלות, תפיסות עולם, מחשבות ומעשים שלא מתאימים לנו, לא מכבדים ומקדמים אותנו, ויוצרים לנו מציאות לא רצויה.

אני רוצה לעבור איתכן על הנקודות בחשיבה, בתפיסה ובהתנהלות, שמייצרות תוצאה כזו במציאות.. שימו לב רוב הנקודות הן בתוך החשיבה שלנו, מתוך הבנה ששינוי צריך להתרחש קודם במרחב התודעתי, מחשבתי, נפשי, ומעשי שלנו.. ואז נוכל לראות תוצאות אחרות צומחות במציאות שלנו.

בדרך ליצירת חבורה שותפה עם הבעל והילדים, קודם נסור מרע ואז נעשה טוב..

סור מרע..

1. לא להסתכל, למדוד ולחשב מה אחרים עושים.

   כשאנחנו מסתכלות מה אחרים עושים או לא עושים, אנחנו לא עסוקות בחלק שלנו, יוצרות מערכות יחסים לא תקינות עם אחרים, מה שיוצר מריבות ותסכולים.
   ירמי קפלן היטיב לומר זאת בשיר מודדת- כשאת מודדת כמה אני נותן וכמה תתני לי חזרה..
   זו לא התנהלות ישרה להסתכל על אחרים, אנחנו צריכות להיות ישרות ומבוררות עם עצמנו, לשאול מה החלק שאנחנו רוצות לתרום לבית, מה נכון לנו לעשות עכשיו, מה ביכולות שלנו ובקצב שלנו.
   כל אחד אחראי על החלק שלו, ולמרות שאנחנו עיקר הבית / מנהיגות/ ראש חבורה, צריכות בראש ובראשונה ליישם את זה. להיות אחראיות על החלק שלנו, ולהיות עסוקות רק בו..
   זה הצעד הראשון בדרך ליצירת חבורה שותפה, להתנהל בישרות בתוכי בנקודה הזו.
   

2. לא לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה- להיות ישרות עם עצמנו.

   כשאנחנו עובדות בלי סוף, עושות הכל, לא נחות, לא עוצרות, אנחנו מעידות על עצמנו שאנחנו לא מכבדות את עצמנו, לא קשובות לעצמנו, שהתוצאות מנהלות אותנו, שאנחנו לא יודעות לבחור ועוד..
   במצב כזה אף אחד לא יבוא לעזור לנו..
   כי אנחנו בפועל עושות הכל לבד, לא נשאר מה לעשות, אז אנחנו לא מקבלות עזרה.
   כי אף אחד לא יכבד אותנו אם אנחנו לא מכבדות את עצמנו..
   ואף אחד לא יבוא אחרינו למקום בו אנחנו עובדות ללא הקשבה לעצמנו, בלי איזון בין עבודה למנוחה ותסכול מתמיד על העבדות שגזרנו על עצמנו.
   אף אחד לא ירצה להיות שותף במקום שסובלים בו.
   

3. לא לנהל אחרים.

   כשאנחנו מסתכלות מה אחרים עושים, ומתוסכלות מהעבודה האין סופית, אנחנו מתחילות לנהל אחרים, להגיד לבעל ולילדים מה לעשות.
   מתוך התנהלות כזו אנחנו מנסות ליצור שינוי, טבלאות מי עושה מה, תלונות, מריבות ופקודות..
   מה שהופך אותנו להיות מנהלות ולא בנות זוג ואמהות..
   מאחר ואף אחד לא אוהב שמנהלים אותו, נוצרות התנגדויות, מריבות, התרחקויות, מה שפוגע בקשר שלנו עם האנשים הכי קרובים ואהובים שלנו.
   ועדיין המטרה מתרחקת, לא מושגת, ואף נוצרות בעיות חדשות בדרך.
   דרך פקודות וניהול זה לא עובד, או שזה עובד מתוך מתח וזה לא הכיוון.
   

4. אנחנו צריכות לברר בתוכנו, מה היחס שלנו לעבודה ומטלות?

   זו נקודה ממש חשובה.. אם אנחנו מתייחסות לעבודות הבית כעול, כמשימות שחייבות וצריכות, כשמשימות משעממות ושנואות אנחנו בבעיה.
   עבודות הבית נמצאות שם כל יום בשבילנו, והיחס הזה גורם לנו סבל.
   אם אנחנו לא אוהבות משהו, יהיה קשה לנו להעביר את הערך של זה לבעל ולילדים, ולא נוכל להוות דוגמה אישית.
   בנוסף לזה.. וזו הנקודה הכי חשובה בעיני, היחס שלנו לדברים קובע את איך נרגיש שם.
   עבודות הבית מאפשרות לנו לחיות בכבוד, בנקיות, להכניס את הלב שלנו לכל פעולה, לתת לה משמעות, להיות עם עצמנו באינטימיות בתוך הפעולה, ואז זה לא משנה מה הידיים שלנו עושות, טוב לנו ואנחנו מייצרות רגעים טובים בחיים שלנו, על ידי משמעות לכל פעולה.
   אנחנו אחראיות על איך שהיום שלנו נראה, וחשוב להיות עם עצמנו בכל פעולה שאנחנו בוחרות, כדי שכל רגע ביום שלנו יהיה נעים.
   עבודות הבית הן חלק מהחיים שלנו, והן בונות בנו הרבה תכונות טובות בנפש, עקביות, התמדה, נוכחות, נקיות, ועוד.. צריך להבין את זה בתוכנו.
   

5. תוציאו את המילה לבד מהחיים שלכן..

   זה נראה לנו שאף אחד לא רואה מה יש לנו בראש, אז אנחנו יכולות לעשות איתו מה שאנחנו רוצות.
   העניין הוא שהחשיבה שלנו מייצרת מציאות, אז צריך לשים לב מה חושבים..הרבה נשים מרגישות שהן לבד בתוכן..
   המילה לבד היא מילה מיותרת ולא אמיתית באמת..
   במציאות אנחנו לא לבד, יש לנו משפחה, חברים, אנשים קרובים, עבודה והכי חשוב הקב"ה איתנו בכל רגע, ואנחנו אף פעם לא לבד..
   זו מילה שאסור להאמין לה, מעבר לכך שהיא יוצרת מציאות, היא גורמת לעצב גדול במערכת, ולמה שנחשוב על עצמנו דברים כאלה.. אנחנו אמורות לעשות לעצמנו טוב עם החשיבה שלנו..
   אז יאללה תתחילו.. "אנחנו לא לבד ברוך השם יש להנו בעל, ילדים, חברים, משפחה.." וזה כבר ייצור לכן מציאות אחרת.

   

עשה טוב..

1. תעשו רק מה שאתן רוצות ויכולות.
   אנחנו אמורות להתהלך בבית בתחושה טובה, שלא תלויה כל הזמן באיך שהבית נראה.. אנחנו צריכות להוציא את הלחץ ואת כל המשפטים המיותרים מהחיים שלנו..
   משפטים כמו: "הבית נראה כמו מעברה", "אם אני לא יעשה אף אחד לא יעשה", "אם אני לא אעשה עכשיו אני לא אספיק כלום", ועוד..
   משפטים שיוצרים לחץ במערכת וצורך לרוץ ולרוץ בבית כדי להספיק הכל מבלי להקשיב לעצמנו או לבחור את מה שאנחנו רוצות להיום, מתוך הבנה שכל יום אני מקדמת משהו, ולא לרוץ אחרי תמונה שלמה ומושלמת..
   תפטרו את זה שרודף אחריכן..
   ותבחרו מה הכי חשוב לכן היום, ומה שלא תגיעו אליו ביום אחר.
   אם אנחנו מבינות באמת, שאי אפשר שהכל יהיה עלינו, ואנחנו לא מוכנות לקבל את זה במציאות, זאת אומרת לא רצות אחרי תמונה מושלמת והורגות את עצמנו על הדרך.
   עושות מה שאנחנו יכולות ורוצות ובא לנו בטוב, מתוך אהבה וכבוד לעצמנו.
   

2. תהיו קצת בשקט..

   רוב הדברים עוברים טוב בלי מילים, לא סתם אומרים לנו להיות דוגמה אישית..
   כל הדברים שנאמרו כאן עד עכשיו, זה כדי להעביר מסר ברור בלי מילים, לא צריך לדבר הרבה, להרצות הרבה, לחנך הרבה, ועוד..
   רק צריך להיות באמת מה שאנחנו מאמינות בו..
   אז צאו למסע שקט יותר, בלי הרבה דיבורים.. מילה אחת מדויקת במקום הנכון, פועלת הרבה יותר טוב מהרבה מילים..
   תלמדו להיות שקטות, זה ייצור לכן את הריכוז להגיב ממקום נכון, תוך כדי דיבורים מדויקים..
   אל תדברו על כל מה שאתן רואות, קודם תרגיעו אץ עצמכן.. ומתוך מקום מבורר תפעלו..
   

3. ואז תתחילו לספר ולהגיד את הרעיונות והרצונות שלכן..

   כשאתן לא מסתכלות ומודדות מה אחרים עושים,
   כשאתן לא מנהלות,
   כשאתן לא חיות בסרט רע שאתן לבד,
   כשאתן פועלות בבית מתוך מקום בריא של עבודה ומנוחה,
   אוהבות ומכבדות את עצמכן ואת הקצב שלכן,
   יודעות לחשוב שפני שאתן מדברות..
   אז כל דבר שתגיעו יישמע..
   תוכלו להגיד מה אתן רוצות, מהן הרעיונות שלכן, במה אתן רוצות עזרה, ולאן חשוב לכן לכוון את הבית שלכן..
   תוכלו להסביר לילדים, מה עבודות הבית בונות בהם, תוכלו להדריך אותם להיות שותפים.. וכל זה יתחיל לקרות כבר בסור מרע הראשון שתעבדו עליו..
   

זה אומנם פוסט ארוך, אך בגלל שהנושא הזה נמצא כמעט בכל בית, הקדשתי מחשבה רבה, כדי לתת לכם כלים לצאת מהמקום הזה..
אוהבת אתכן המון..
כל שאלה תתקבל בברכה.. גם כל תגובה..
בהצלחה גדולה רחלי מדמוני- אויר לנשמה