הרבה כובעים לאישה אחת- כלים לניצוח על כל התפקידים בחיינו..

לכל אחת מאיתנו יש הגדרות רבות בחיים,
אישה, אימא, יהודיה, עובדת, חברה, בת להורים, שכנה, אני הפרטי ועוד…
כמעט לכל ההגדרות בחיינו, נכנסנו ללא הכנה מוקדמת.
נולדנו יהודיות מבלי שאנחנו יודעות אפילו היום, מה המשמעות של זה,
התחתנו כמעט בלי שום הכנה, להגדרה, לתפקיד, לקשיים ולמשמעות של זה,
נהיינו אמהות בלי שקיבלנו כלים מסודרים לסיפור הזה.
כל הגדרה בנפרד היא מורכבת, מה נגיד על הכל ביחד?
אין כמעט אישה שכל ההגדרות יחד לא מתנגשות לה באיזה שהיא דרך,
אין כמעט אישה, שלא מתבלבלת בין האני הפרטי שלה, ליחד במשפחה ובשאר התפקידים,
אין לנו כמעט מערכת יחסים אחת, שאין בה מורכבות כזו או אחרת,
אפילו המערכת יחסים עם עצמנו מורכבת וצריך כלים כדי להתמצות.
לקראת יום האישה המתקרב ובא, כדאי לעשות סדר ולרכוש קצת כלים,
כי באמת מגיע לנו שיהיה לנו טוב ואני תפקידי לדאוג שלנשים יהיה טוב, ככה החלטתי וזה הייעוד שלי.
ואם חשקה נפשכן ביותר מקצת כלים, יש גם סדנה מעשית ולימודית חדשה…

כלים לניצוח על הכובעים הרבים בחיינו.

1. לאט לאט לא כל התפקידים בבת אחת..

   אחת הסיבות לעומס שאנחנו מרגישות,
   זה שאנחנו מחזיקות את כל התפקידים בראש בבת אחת,
   לכל תפקיד אנחנו מגיעות עם כל ההגדרות האחרות בראש פתוחות,
   עם כל מה שיש לנו לעשות בכל אחד מהם,
   עם כל מה שלא הספקנו בכל אחד מהם,
   ואחרון אחרון חביב לקינוח, אנחנו לוקחות איתנו בעיקר,
   את הדברים הפחות טובים שקרו לנו בכל תפקיד, את רגשות האשם,
   ואת הפחדים והתסכולים.
   את כל זה אנחנו לוקחות איתנו לכל מקום.
   וזה מה שיוצר את העומס.
   בפועל בכל רגע נתון, אנחנו מתמודדות רק עם תפקיד אחד בלבד,
   אף אחד לא מצפה שנהיה בעבודה ונטפל בילדים ובבית במקביל,
   אנחנו מוכרחות לפתח את הכלי שנקרא מיון והפרדה בחיים שלנו,
   כדי שנדע לא לזרום עם מה שלא נצרך לנו,
   לא לסחוב את הכל ביחד ולא להעמיס על מערכת העצבים והכתפיים.
   אנשים מחפשים שקט נפשי וזה אחד הפרמטרים, לא לרוץ מדבר לדבר בראש,
   זה לא שייך לזמן ויוצר בלבול נוראי במערכת.
   

2.  איך נוצר העומס?

   העומס שנוצר לנו בחיים לא נובע מריבוי התפקידים,
   הוא נובע מההתייחסות שלנו אליהם.
   אנחנו מדמיינות לעצמנו, שהרבה יותר טוב לנוח ולא לעשות כלום,
   אנחנו מתארות לעצמנו שהכלים, הכביסה והמקלחות,
   הם האויב הכי גדול שלנו, במקום התגשמות של כל מה שרצינו בו מאוד.
   אנחנו מתחילות לדרוש מבן הזוג את מה שאנחנו חושבות שצריך לעשות, ומתפתחים מאבקים,
   אנחנו לא גמישות עם המציאות, ומנסות לעשות הכל הכל, בלי קשב לגוף שלנו.
   אנחנו מציירות לנו ציורים בראש, איך הכל יהיה מושלם,
   ואז רודפות אחרי זה בלי הכרה.
   אנחנו מסתכלות על הדשא של השכנה והחברה,
   חושבות שהוא יותר טוב משלנו ונופלות ברוחנו מן הסתם.
   אנחנו נאבקות עם הילדים כדי שהמציאות תצא בדיוק כמו שאנחנו רוצות,
   ובכך מוסיפות לעצמנו הרבה סבל ומצפות מהבן זוג לנהוג כמונו.
   אבל זה לא אמור להיות ככה,
   התפקידים הם פשוטים יחסית, אם מבינים שלא צריך לעשות בהם הרבה,
   למעשה, ככל שאנחנו עושות פחות יש לנו יותר,
   אבל זה רק אם אנחנו חושבות עם הראש ומדייקות את הפעולה כך שתשפיע הרבה,
   צריך לפעול מהראש ולא לרוץ הרבה עם הרגליים.
   בפועל אנחנו עושות כל כך הרבה מעבר למה שצריך באמת,
   ובזאת אנחנו חוטאות כלפי עצמנו ומחטיאות את המטרה.
   

3. לכל התפקידים יש 'אל תעשי' משותף..

   מסביב לכל אדם בעולם יש גדר,
   כמו שאנחנו לא נכנסות לבית של מישהו אחר מבלי לדפוק ולבקש רשות,
   כמו שאנחנו לא לוקחות חפץ שלא שייך לנו בלי רשות.
   כך אין אפשרות לעבור את הגדר שנמצאת מסביב לכל אדם,
   ולהגיד לו מה לעשות, לדבר עליו, לנהל אותו, לבקר או לשפוט.
   אסור לעשות זאת לא במחשבות, לא ברצונות ולא בעשייה בפועל,
   צריך לחיות ולטפח כל הזמן, את החלקה שלנו בתוך הגדר שלנו.
   כל פעם שנעשה את זה נקבל סתירה מהמציאות,
   האחר יתנגד לנו, לא יקשיב לנו, יריב איתנו, לא ישתף פעולה, ועוד..
   מה שאנחנו כן יכולות לעשות זה לדבר על עצמנו,
   להגיד מה אנחנו מציעות בלי להכריח,
   ללמד ערך שאנחנו מאמינות בו בלי להכריח,
   לספר מה היינו עושות בלי להכריח,
   להגיד מה אנחנו רוצות בלי להתנגש עם האחר.
   זה גורם לשקט תעשייתי בכל התפקידים בחיים שלנו,
   כי המערכות יחסים רגועות. זה מונע את כל הבלגן בכל תפקיד ותפקיד וכמובן שבכל התפקידים יחד..
   

4. לכל תפקיד וכובע יש נקודה עיקרית חשובה שאליה צריך לשים לב…

   כיהודיה- כל הערכים ביהדות הם בגדר רעיונות מקסימים לחיות לפיהם, כל אחד בקצב שלו.
   כאישה- טובים השניים מן האחד,
   בן הזוג הוא המראה הכי גדולה לעצמנו, ומכאן נובעים רוב הקשיים, אז כדאי לתקן.
   לא לחנך, לא להשוות, לא לריב, לא לנהל..
   כן לדבר, כן לפתור בעיות, כן לפתוח את הלב, כן לאהוב.
   כאימא- ללמד (ולא לחנך) את כל מה שהילדים שלנו צריכים לחיים שלהם, שיצאו בגיל 18 מוכנים ועצמאיים.
   כבת- לכבד את ההורים הכוונה לאפשר להם לבחור את חייהם ולהיות הם,
   בלי לחנך, לבקר, לריב, לחשוב שאנחנו יודעות יותר ולספר עליהם סיפורים.
   כעובדת- רק להביא את הכישרונות והיכולות שלנו לידי ביטוי, לא באנו לתקן את העולם רק את עצמנו.
   עצמאית- כל דבר שתשקיעי בו בצורה מסודרת, כל יום קצת,
   בלי סיפורים, בלי פחדים, עם הרבה אמונה וביטחון, ילך ויגדל בצורה משמעותית ותגיעי לאן שאת רוצה.
   חברה, שכנה- לאפשר לחברה או לשכנה להיות היא, לאפשר לך להיות את, לא לריב, לא לצפות, לא לרכל, לא לתלות את החיים שלך על הקשר הזה, לא לעשות סרטים, פרצופים ועוד..
   אני הפרטי-  לעשות מה שאנחנו רוצות ובזאת לטפח את חיינו..

לסיכום:
יש לנו באמת רק תפקיד אחד לטפח את חיינו,
את זאת ניתן לעשות דרך כל אותם תפקידים שהזכרנו כאן למעלה.
דרך מערכות היחסים בחיינו, ניתן ללמוד המון על עצמנו ולהתפתח וטפח מלא.
דרך טיפוח הבית אנחנו לומדות הכל על סדר, ניהול זמן, יעילות, שחרור, הקשבה לעצמנו, לטפח את מה שיש לנו ועוד..
דרך הזוגיות אנחנו מטפחות את היכולת להתהלך יחד, לאהוב את השונה, ללמוד לתקשר, ללמוד לאהוב באמת, ועוד..
דרך האימהות אנחנו מפתחות תכונות רבות וחשובות באישיות שלנו, שלא היו מתפתחות אחרת, ומוסיפות לנו הרבה בחיים.
דרך העבודה אנחנו מטפחות את היכולת להרוויח כסף, ולעשות דברים מעניינים, להיות מחויבות, אחראיות ועוד..
כל התפקידים יחד גורמים לאישה לגדול, להיות מנהיגה חכמה וטובה לחבורה שלה, להעמיד דור חדש תחתיה…ועוד..

כמובן שזה נושא מאוד רחב שקצר הדף מלהכיל..
ואפשר לפתח את הנושא עד בלי סוף.. (אשמח להגיע להרצאות וסדנאות כדי לפתח את הנושא)
כולי תקווה שהעיקר הובן, אני בכל מקרה כאן לכל שאלה..
שבוע קסום מלא באהבה לכל מה שיש לכן בחיים.
אוהבת המון רחלי מדמוני- אויר לנשמה