לרבוץ בחוף הים זו אחלה התפתחות אישית

לא יכול להיות שהבית שלנו מלא צעקות,
ילדים רבים אחד עם השני,
הורים משתגעים וצועקים.
מה זה?
ככה זה צריך להיות?
זה תקין?
אפשר לעשות עם זה משהו?
מישהו? משהו?
חשבתי לעצמי..
אז התפללתי,
מה עוד נשאר?
ועקבתי אחרי המתרחש בבית,
ללא אטמי אוזניים (זו היתה טעות),
גיליתי שהילדים רבים,
כי כל אחד נכנס לחיים של השני בלי רשות.
נוגעים בדברים אחד של השני ללא רשות,
מתערבים בנושאי השיחה אחד של השני ללא רשות,
נוגעים אחד בשני ללא רשות (הרבצות וכאלה.. אל תיסחפו..)
בקיצור אף אחד לא חי בטריטוריה של עצמו.
אוי ואבוי..
אם הם עושים את זה, אז בטח גם אני..
לא נעים אבל מאיפה הם למדו את כל זה?
גילוי קשה אין ספק,
אבל צריך להתקדם מכאן לאן שהוא לא?
שוב התפללתי..
בשביל להתקדם צריך להתחיל לעבוד..
אל תדאגו לא עבודה קשה..
עבודה בשחרור..
לשחרר דפוסים מיותרים,
אצלי בחשיבה,
כדי שהילדים ילמדו משהו אחר אולי…
התחלתי לבדוק איפה אני בקשר שלי עם הילדים ובכלל,
עושה דברים שהם לא שלי,
אולי מכריחה אותם לסדר, להתקלח, להכין שיעורים, לישון, ועוד..
אולי מחליטה בשבילם,
אולי פותרת להם סיטואציות במקומם,
אולי ואולי ואולי חטאתי בהכל.. בכל הסעיפים..
טוב זה לא נורא כולם עושים את זה..
נסענו לחופשה..
חופשה שדאגתי בפעם הראשונה בחיי,
שהיא תהיה גם החופשה שלי..
שאני אנוח לי בכיף.
באמת כך היה..
רבצתי לי בחוף בלי סוף.
באחד מימי הרביצה,
אני שומעת את הילדים שלי מתווכחים בצעקות,
ואז אחת מהם צועקת,
אאאאאאמממממממאאאאאאאא!!!!!!!!!!!
ואז היא נפלה,
ההבנה,
שאני יושבת לי בכיף,
אין לי שום בעיות,
ופתאום אני נקראת בצעקות,
לפתור בעיה,
שלא אני יצרתי.
מישהו לצורך העניין,
יצר בעיה או נקלע אליה, אותו דבר,
ואני צריכה לצאת מהשלווה שלי ,
או ממשהו אחר שאני עושה,
כדי לפתור?
מה יש לי תפקיד של פותרת בעיות ולא ידעתי?,
תפקיד שנכפה עלי,
או שהתגייסתי אליו מתי שהוא,
ללא מודעות לתפקיד ולהקיף המשרה,
לכו תדעו אולי עד סוף חיי?.
חוץ מזה איך הילדים שלי ידעו לפתור בעיות,
אם אני אפתור להם את כולם?.
זאת היתה הבנה מאוד משמעותית,
כי הבנתי אותה בכל כולי.
קראתי לילדים וסיפרתי להם מה הבנתי,
אחת הבנות אמרה..
"סליחה אימא!!!!,
אבל את חייבת לעזור לנו, את אימא שלנו".
אני ממש אשמח לעזור לכם אם תרצו,
אבל יש הבדל גדול בין לגשת אלי,
לומר לי, אימא תראי קרה לי כך וכך,
את יכולה לעזור לי, לייעץ לי , ללמד אותי?
לבין לצרוח אימא בכל הכוח כדי שאגיע,
במהירות ובזריזות לקיים את הפקודה שלך,
ולפתור את הבעיה,
לא חשוב איפה אני נמצאת ומה אני עושה.
משהו לא תקין פה ביחסי העובד מעביד.
מי פה העובד ומי המעביד?
ואם אני עובדת אצל הילדים שלי,
אני רוצה שזה יפסק כאן ועכשיו רצוי מיד.
אני לא מרצה יותר אף אחד.
תודה.
מאז נפלו לי בהקשר עוד הבנות נפלאות,
לא לפלוש למקומות שלא שייכים לי,
לסמוך על הילדים שהם יכולים,
לא לעשות הכל בעצמי,
לתת כלים אבל לא לפתור,
לתת לעצמי מקום,
לכבד את עצמי,
להיות קשובה לעצמי ולא רק לכל צרכי הבית והאחרים.
ועוד..
בקיצור..
עבודה בשחרור.

כמובן שכל שאלה תתקבל בברכה
נשיקות
רחלי