"משנכנס אדר מרבין בשמחה"- כלים להיות בשמחה

"משנכנס אדר מרבין בשמחה",
בחודש אדר מבקשים מאיתנו להיות בשמחה.
איך מביאים את השמחה לחיינו?
האם היא בידיים שלנו? האם היא בשליטתנו?
אנחנו רוצות להיות שמחות כל הזמן, כל השנה,
איך עושים את זה?
בואו נגדיר קודם מהי שמחה,
ואחר כך נבין מה אנחנו צריכות להוציא מהחיים,
ולהוסיף לחיים כדי לזכות בה..

כלים להיות בשמחה כל השנה ולא רק בחודש אדר..

1. שמחה למה הכוונה..

   כשאנחנו מדברות על שמחה, אנחנו לא מדברות על חיוך חיצוני, סיפוק מהצלחה,
   או הצגה כלפי חוץ שהכל בסדר איתנו.
   אנחנו מדברות על שמחה אמיתית- רגש עמוק שפורץ מתוך הכרה עמוקה של האדם בבוראו.
   הפילוסוף ברוך שפינוזה היטיב להגדיר את השמחה:
   "מעבר של אדם משלמות קטנה יותר לשלמות גדולה יותר".
   אני לפחות ממש מרגישה ככה, שמה שהכי משמח אותי זה להתפתח,
   להבין עוד דברים על עצמי וחיי,  להשתחרר מדפוס או חשיבה שהגבילו אותי עד היום,
   לראות את הדברים בחיי בצורה שעושה לי טוב יותר, ועוד..
   אני מעריכה את הסיפוקים הנהדרים של החיים,
   אוכל, בילויים, קניות ועוד.. אבל מה שיוצר אצלי שמחה אמיתית וסיפוק אמיתי-
   זה כשאני עולה קומה / שלב עם עצמי..
   כשאני פועלת אחרת בזוגיות שלי, עם הילדים, בעסק שלי, ובכל תחום וחלק בחיי.
   השמחה היא התרוממות להסתכלות שלמה על העולם.
   אנחנו לא שמחות ובוטחות רק כשטוב לנו,
   אלא גם במשברים אנחנו ממשיכות לבטוח בבורא,
   שהביא לנו את האירוע הזה בחיים, כדי שנצמח ונגדל.
   והביטחון הזה הוא השמחה האמיתית,
   כי הוא גורם לנו לצוף עם הראש מעל המים גם בזמנים לא קלים.
   ובזכות זה אנחנו יכולות להתפנות קצת כדי להיכנס פנימה
   ולגלות את עצמנו בזכות המשבר או האירוע הלא קל.
   אנחנו יכולות להבין איך אנחנו חושבות ומרגישות,
   ממה אנחנו נפגעות, מה מכעיס ומקפיץ אותנו.
   ובעיקר מה אנחנו עושות בדרך שמביא אלינו תוצאות לא רצויות,
   ואיך אנחנו צועדות בדרך אחרת.
   איינשטיין אמר שזה לא שפוי ללכת כל הזמן באותה הדרך
   ולצפות לתוצאות אחרות.
   תוסיפו לעצמכן ביטחון בחיים, בבורא ובכן
   ותגלו את עצמכן בעקבות האירועים זה הכי משמח בעולם.
   בחודש אדר אנחנו שמחים, למרות שנגזר ונחתם בטבעת המלך,
   שכל היהודים יושמדו, ובסוף בכוח הביטחון של מרדכי היהודי,
   אנחנו רואים איך גזירה קשה הופכת לישועה ושמחה גדולה.
   

2. בשביל להיות שמחות צריך להוציא את הספק מחיינו.

   בחודש אדר אנחנו מצווים למחות את זכר עמלק.
   עמלק הוא האויב היחיד שאנחנו מצוות לחסל לחלוטין. עמלק מייצג את הספק, את הפיצול בתוכנו.
   מי שרוצה להגיע לפורים שמחה, צריכה להוציא את הספק מתוכה.
   הספק מגיע מריב בין 2 החלקים בתוכנו.
   זה ידוע שכל פעם שאנחנו באיזה שהיא צורה לא בשלום עם אחרים,
   זה כי קודם כל אנחנו לא בשלום עם עצמנו.
   בתוכנו יש המון חלקים, כל צמד חלקים הפוכים בתוכנו מיצגים שלם בנושא מסוים.
   למשל: הגוף והנפש- הפוכים זה לזה אבל בזכות זה משלימים ויוצרים איזון.
   כך שאם אנחנו לא מבטלות ומתעלמות מאחד החלקים,
   אז לכל חלק יש מקום וכבוד ותפקיד בהתנהלות המאוזנת שלנו.
   חלקים נוספים שקיימים בתוכנו זה: העבודה והמנוחה, החוקים והחופש,
   השכל והרגש, החלק שרוצה לקחת לעצמנו, לעומת החלק שרוצה לתת לאחרים,
   החלק שרוצה להתקדם לעומת החלק שרוצה לשמוח במה שיש.. ועוד..
   אם אנחנו רוצות להיות שמחות, כדאי שניתן לכל החלקים שקיימים בתוכנו מקום.
   כי באמת אף חלק לא סותר אף חלק.
   אלא אם כן אנחנו ממש נהיות אובססיביות לחלק אחד
   ואז לחלק שמאזן ומשלים אותו אין מקום. במצב כזה לא נהיה מאוזנות ולא שמחות.
   לכל חלק בנו יש מקום, יותר מזה לכל דבר בעולם יש מקום אחרת הוא לא היה נברא..
   אפילו הימין והשמאל בדעותיהם מאזנים אחד את השני, אם מבינים את זה מפסיקים להיבהל.
   בחודש אדר בני ישראל מתבקשים לתת מחצית השקל, למה חצי?
   כי בכל רגע נתון אנחנו בחצי וצריכות לחפש את החצי השני כדי להתאזן.
   כל פעם שאנחנו יוצאות מהשקט שלנו עם עצמנו, זה בגלל שבחרנו להיות מזוהות רק עם חלק אחד.
   לדוגמה: אם אנחנו נארגן אירוע בר מצווה, וכל הזמן נהיה רק בחלק שמסדר ומארגן,
   מהר מאוד נזוז מכל דבר ונצא מהשקט שלנו.
   אבל אם נדאג לקדם את הבר מצווה מצד אחד, ובמקביל גם ננוח, נחייה, נהנה ועוד..
   נהיה מאוזנות.
   דוגמה נוספת: אם אנחנו עובדות מצאת החמה עד צאת הנשמה,
   בלי לנוח בלי לעצור בלי להקשיב לגוף, אנחנו בשנייה נצא מאיזון,
   וכל דבר יעצבן אותנו, כי המצב הקיים הוא לא אידאלי בשבילנו בשום צורה.
   לכן אנחנו נעבוד ונעשה מה שחשוב וצריך מצד אחד,
   אבל עם קשב לגוף ולרצון, ואז נהיה מאוזנות ויהיה לנו טוב עם עצמנו.
   אנחנו חצי גם במובן הזה שאנחנו זקוקות לבן זוג שמהווה את החצי השני שלנו.
   זה שאנחנו חצי יוצר בנו ענווה, אנחנו נפעל בעולם שלנו עד היכן שידנו משגת,
   ואת השאר יעשו אחרים והקב"ה.
   זה גם מאפשר להיות באיזון ומן הסתם גם בשמחה.
   מאשר שאנחנו חיות כאן בתחושה שאנחנו לבד, ואם לא נעשה אף אחד לא יעשה ועוד..
   

3. החישובים מפריעים לשמחה..

   כשאנחנו עושות מה שאנחנו רוצות, אנחנו שמחות.
   כשאנחנו רוצות משהו בחיים שלנו, ואז אנחנו מתחילות לעשות חישובים,
   החישובים עשויים להוריד אותנו מהרצון שלנו.
   הרבה פעמים אנחנו עושות חישובים, על דברים שיהיו בעתיד
   ואנחנו בכלל לא יודעות בוודאות, וזה מפריע לנו לצאת לדרך עם הרצון שלנו.
   "בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו" – אם אנחנו עושות יותר מידי חישובים,
   אנחנו לא נצא לדרך, לא נגיד מה אנחנו רוצות, הרצונות והחלומות שלנו יישארו
   בגדר דמיונות לא ממומשים וחבל..
   כי כשיוצאים לדרך היא נפתחת, ודברים שחשבנו שיעקבו אותנו בכלל לא קורים,
   או קורים ונמצא להם פתרון מהיר, ואפשר להמשיך בדרך לכיוון הרצונות שלנו,
   שהם הביטוי שלנו, ומן הסתם השמחה שלנו.
   נקודה נוספת, הקב"ה ברא את כל האמצעים בעולם כדי שהאדם יעשה מה שהוא רוצה.
   הרצונות שלנו תמיד טובים, כי הם מגיעים מהחלק אלוה ממעל שבכל אחד מאיתנו.
   הרצונות גם מעידים על האישיות שלנו, כי הרצונות שלנו הם אנחנו..
   הרעיון הוא שהאדם ישתמש באמצעים ובמשאבים (זמן, כסף, כוחות ועוד..) ,
   שיש לו כאן במציאות כדי להעלות אותם למעלה, לתת להם משמעות,
   ולברוא את המציאות שלו באמצעותם.
   אם האדם כל הזמן עושה חישובים, הוא יורד לרמת המשאבים,
   במקום להעלות אותם אליו.
   המשאבים אמורים לשרת אותנו ולא אנחנו אותם.
   

כדי להיות שמחות לא רק בפורים,
אנחנו צריכות להוסיף ביטחון בקב"ה בחיים ובעצמנו,
לסמוך על הרצונות שלנו וללכת איתם.
לא להיעצר כל רגע בגלל הספקות והחישובים,
שרק מעכבים אותנו מלפרוץ קדימה לאן שאנחנו רק רוצות.
אז שנזכה לנטוע את השמחה בתוכנו בפורים ומשם שתמשיך לכל השנה.
חג פורים שמח..
אוהבת מאוד רחלי מדמוני- אויר לנשמה