אנחנו חיים בתקופת שפע מכל הבחינות ובכל התחומים,
מצד אחד זה מדהים ומצד שני זה מסוכן.
מצד אחד אנחנו רוצות שיהיה לנו הרבה,
מצד שני השורש של כל הבעיות מכל הסוגים זה מותרות- חיים על מיותר.
וכמה מיותר יש לנו בחיים..
עודף אכילה, עודף בגדים, עודף משחקים לילדים, עודף תרופות,
הכל ל"יתר ביטחון" שלמעשה גוזל לנו את הביטחון.
הכל כדי שלא יחסר, כשבפועל לא חסר.
עודף שמכסה על חוסר במקום הלא נכון,
אז החוסר גדל והמלאות האמיתית מתרחקת, כי המטרה והכיוון לא ברורים.
לוותר על ה"מיותר" וה"עודף" בחיים ולחיות בצורה מדויקת..
-
כל מה שמיותר לנו מזיק..
אנחנו יודעות בשכל שמיותרים זה לא טוב, אבל ברגש כשיש לנו "הרבה" זה נותן לנו ביטחון,
אז אנחנו נותנות לרגש להוביל אותנו, נותנות לתחושות וליצרים לנהל לנו את החיים.
והחיים שלנו לא שלמים, לא פתורים, לא ברורים, לא משמעותיים ולא מלאים
כשאנחנו נותנות ליצרים להוביל.
יש אמת פשוטה וברורה שכדאי להכיר בה..
לא רק אנחנו חוטאות במיותרים, גם אדם הראשון חטא בכך שלא הסתפק בכל מה שהיה לו ורצה עוד.
גם אנחנו לא מסתפקות במה שיש לנו ורוצות עוד- זה נקרא מותרות.
הבעל שם טוב כותב "בכל עצב יהיה מותר.."
המשמעות היא שאם אנחנו בעצבות, סימן שחיפשנו מיותר,
אם אנחנו רודפות, רצות, לא מסתפקות, לא מודות, מתלוננות, מקנאות באחרים, רוצות עוד,
אנחנו גורמות לעצמנו בעיות.
את זה אנחנו לומדות גם מפרשת קורח שנקרא אותה בשבת הקרובה,
קורח היה איש עשיר, חכם, לוי, רוחני, בעל מעמד אבל זה לא הספיק לו,
הוא רצה עוד ויצא להילחם על זה עם משה ואהרון.
בסופו של דבר לא נתנו לו את מה שהוא רצה וגם את מה שהיה לו לקחו לו.
לצרוך מיותר זה מזיק מאוד כי זה מטשטש את העיקר,
מבלבל, לוקח אותנו לכיוון לא נכון, חומרי וייצרי ומוציא אותנו מהסנטר שלנו.
צריכה רבה של כל דבר מעידה שאנחנו לא מחוברות לעצמנו,
שאנחנו פועלות בלי קשר למה שמדויק לנו,
שאנחנו מוכרות את עצמנו בעד נזיד עדשים.
שאנחנו לא יודעות לשלוט בעצמנו ופועלות ללא שיקול דעת,
מתוך יצרים ורגשות בלתי נשלטים.
שאנחנו לא יודעות מה העיקר, אז זורמות עם מה שעולה לנו בלי שום בירור שכלי.
ואין לנו מושג מה אנחנו עושות בעולם ומה המטרה של הקיום שלנו,
אז הלכנו לאיבוד וככה זה נראה.
-
השפע מגיע מהצמצום..
הצמצום לא לוקח לנו את מה שאנחנו צריכות באמת,
הוא לוקח לנו רק את ה"עוד" המיותר.
ואז כשאנחנו מוותרות על המיותר דרך צמצום,
מגיע השפע האמיתי, מה שאנחנו רוצות, צריכות וזקוקות באמת.
כשאנחנו מחליטות להיות אסופות ומדויקות עם עצמנו בתחום אחד,
לתת לשכל להוביל ולהילחם ביצרים אפילו קצת.
זה משפיע עלינו בעוד מקומות בחיים שלנו,
זה מלמד אותנו לשים גבולות, לא להתפתות לכל מה שמוכרים לנו,
לא ללכת שולל אחרי כל רעיון.
זה מאפשר לנו לברר מי אנחנו ולפעול בהקשר למה שנכון לנו, למטרות שלנו ולערכים שלנו.
כשאנחנו לומדות להגיד לעצמנו לא, לאוכל מיותר, לבגד מיותר, לדיבור מיותר, לרעיון לא נכון,
אנחנו יותר בקלות אומרות "לא" לאחרים כשצריך.
אנחנו מצליחות להבין בשיח עם אחרים מה מיותר ומה לא ולשים גבולות,
הוי כמה חסרים לנו גבולות בחיים.
כשאנחנו מתחילות להגיד לא לייצרים שלנו ולרגשות שלנו,
אנחנו מתחילות לנהל את החיים שלנו ולא הם אותנו.
הגוף והנפש מחוברים, כל תזוזה בחלק אחד שלנו, משפיעה על כל המערכת כולה.
צמצום בנקודה אחת גורם לתכונות אחרות שלנו לבוא לידי ביטוי,
תכונות שאנחנו כל כך זקוקות להם ביום יום ולא באות לידי ביטוי כשאנחנו מפוזרות,
זה ממש משפיע על איכות חיינו.
-
צמצום= גבולות..
בתחילת המסע שלנו עם עצמנו, אנחנו מרגישות שלהגיד לא,
להגיד את האמת שלנו ולשים גבולות, פוגע במערכות יחסים.
כמובן שההיפך הוא הנכון, וכולנו צריכות לעבור את המדרגה הזו על ידי התבוננות והבנה,
כאשר אנחנו במערכות יחסים מרצות, אומרות מה שאנחנו חושבות שהשני רוצה לשמוע,
לא אומרות את האמת שלנו, לא מביאות את הקול שלנו ולא שמות גבולות.
המערכות יחסים בחיינו לעולם לא יטפסו לרמה גבוהה של הערכה, כבוד, שותפות ואהבה.
גם צמצום נחשב משהו לא טוב, כולם רוצים להתרחב,
צמצום נתפס כלא טוב, והתרחבות כטוב.
זה כאילו יש לנו טבלה מוגדרת מראש, בראש,
שמוגדר בה מה נכון ומה לא מה טוב ומה לא.
בפוסט הזה אני רוצה להציע לכן מתוך הבנה,
להיות מודעות לטבלה הזו בראש, כדי לברר את המושגים שנמצאים תחת הכותרת "טוב"
ואת המושגים שנמצאים תחת הכותרת "רע" או "מיותר",
בשאיפה לשנות את ההתייחסות למושגים האלה שקובעת איך נפעל.
בתור התחלה לשנות את המושג "צמצום" שנמצא ממוקם מתחת לכותרת רע,
ולהעביר אותו אל מתחת לכותרת טוב.
כי השפע מגיע מהצמצום..
השפע מגיע כשאנחנו לא תלויות בחומר, לא תלויות בכלל,
מבינות שהשפע הוא לא שיהיה לנו עוד משהו חומרי ואפילו לא עוד משהו רוחני,
השפע נובע מסתכלות מעריכה, מוקירה ומודה על מה שיש לנו.
השפע נובע מהסתכלות מלאה.. "איזה הוא עשיר השמח בחלקו..",
לעומת הסתכלות על מה שאין לנו שיוצרת תמיד חוסר, לא משנה כמה יהיה לנו.
היצר הרע מאוד ערמומי, הוא יצר את העובדה שכל הדברים השליליים והמזיקים,
יש להם טעם טוב בהתחלה.
כך שהאינסטינקטים והיצרים שלנו נמשכים לשם אוטומטית,
ואי אפשר לגמרי לסמוך עליהם.
צריך לברר את הדברים בשכל כך שכל פעם שתפגשו צמצומים ביום יום,
לא תיבהלו, ותוכלו להבין מיד, שהצמצום הזה, יאפשר הרחבה אמיתית של הנפש, הרוח והמידות בהמשך.
כמו לידה בה התינוק צריך לעבור בתעלה כדי לצאת לחופשי,
כך התכונות, המידות, המחשבות והרגשות צריכים לעבור צמצום,
כדי להפוך להיות ראויים לשרת ולהוביל את המערכת, בצורה חכמה, חזקה ועצמאית.
-
התייחסות נכונה ליצרים ולתאוות..
התורה מתייחסת לכל התאוות בחיינו כך: "משביעו מרעיבו, מרעיבו משביעו",
אם אנחנו משביעים תאווה, הכוונה מספקים את כל צורכה בכל רגע נתון,
התאווה הזאת נהיית רעבה, ודורשת כל הזמן עוד ועוד.
לעומת זאת כשאנחנו מרעיבים תאווה, מספקים אותה אבל עם גבולות,
אנחנו למעשה משביעים אותה והיא לא קופצת כל רגע לדרוש ולדרוש ואנחנו שולטים בה.
לדוגמה, כשאנחנו מתחילות לאכול נכון, אחרי כמה ימים, אנחנו פחות רעבות,
הקיבה מצטמצמת ודורשת פחות אוכל.
לעומת זאת כשאנחנו אוכלות מתי שבא לנו, מה שבא לנו, כמה שבא לנו, בלי שום גבול,
הגוף נהיה רעב ודורש כל הזמן עוד.
יש אפשרות למלא את עצמנו באוכל זמין ומהיר אך לא מזין,
או באוכל שאנחנו מכינות וטורחות, הוא מגיע לאט יותר אבל הוא מזין.
מילאנו את הטנק, השאלה עכשיו איך האוטו נוסע,
יש דעה רווחת שלהכין אוכל זה קשה, ויותר כיף שמגישים לנו במסעדה וכאלה.
גם כאן נדרשת החלפה של המושג להכין בעצמנו,
להוציא אותו מתחת לכותרת בעסה ולא כיף,
ולהעביר אותו אל מתחת לכותרת טוב מאוד.
טוב מאוד כי אנחנו פשוט נותנות לעצמנו את מה שאנחנו צריכות ורוצות,
בלי לספר לעצמנו סיפורים שמחבלים ביכולת שלנו לעשות באמת מה שנכון וטוב לנו.
אותו דבר עם המחשבות, אם אנחנו מסכימות לזרום עם כל מחשבה שעוברת לנו בראש,
כי אין לנו כוח להתמודד ולהגיד "לא" למחשבות שליליות.
מהר מאוד נרגיש רע, מחשבה שלילית כזו או אחרת תסחוף אותנו,
לפחד, להילחץ, לחשוב על עצמנו ועל אחרים דברים לא טובים.
אבל אם נגביל את החשיבה, לא נאפשר לעצמנו להאמין ולזרום עם מחשבות שליליות,
הצמצום הזה יאפשר לנו לעמוד על המשמר, לשלוט על החשיבה,
לבחור על מה לדבר, מה לשמוע, במה להזין את בית החזה שלנו.
לסיכום: אם אנחנו רוצות נפש בריאה, שהרוח שלנו תהיה בשיא כוחה,
להיות מדויקות, מחוברות, אמיתיות, מתפתחות, אסופות, מרוכזות וחכמות,
צריך לצמצם את המיותר, לא להתפזר.
כולנו רוצות שקט, שמחת חיים, תחושה טובה, להיות אסופות,
עם כוחות לעשות ולהוציא לפועל את מי שאנחנו ואת החלומות שלנו.
אני מקווה שהמילה צמצום כבר לא מפחידה אתכן,
ואתן מוכנות לצמצם/ להגביל ולהגיד לא למיותר.
ואל תדאגו, אני לא משאירה אתכן לבד עם כל המורכבות הזאת של הוצאת המיותר והעודף מהחיים,
בתוך המועדון של אוויר לנשמה יש המון שיעורים בנושא.
כאן הקישור למועדון עם שיעור לדוגמה..
שיהיה בהצלחה, אני כאן לכל שאלה..
שבוע מקסים וטוב.
אוהבת המון רחלי מדמוני- אוויר לנשמה
תגובה אחת
אשמח לקבל דיוורים שלך.