הכנה נפשית ורוחנית לליל הסדר-פסח ולחג חירות כשר ושמח..

לכל חג יש את ההארה שלו,
ביהדות מילת המפתח היא שינוי.
כל הזמן להשתנות, להתפתח, להתקרב, להתחדש.
אז לכל חג יש את המסר שלו ואת החידוש שלו.
חג הפסח מביא איתו את המסר החשוב והקריטי של העם היהודי
להיות בני חורין.
סיפור יציאת מצריים הוא מוטיב שחוזר על עצמו לא רק כל שנה בפסח,
אלא כמעט בכל תפילה, בכל שבת, בכל קידוש,
זה לא סיפור שהיה פעם, זה סיפור שמתרחש בפועל היום.
פרעה- זה הפער בין מה שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעשות, לבין מה שאנחנו עושים בפועל,
הפער הזה יוצר את הפיזור, את חוסר הריכוז שכולנו סובלים ממנו.
וכל זה כדי לחשוב מה שבא לנו, לעשות מה שבא לנו, לקנות מה שבא לנו,
שזה במילים אחרות להיות משועבדים לגוף, לתאוות, ליצרים- לחומר.
גם במצריים עבדו בחומר ובלבנים.
סימני ליל הסדר מכינים אותנו להכיל את שפע החירות שיורדים בלילה החשוב הזה,
ומראים לנו מהם בעצם הערכים שעוזרים לנו לא להיות משועבדים לשום דבר,
חוץ מאלוקים.
בואו נעבור עליהם ביחד.

הכנה נפשית ורוחנית לליל הסדר ולחג חירות כשר ושמח..

קדש..

כולם אומרים את נוסח ה"קידוש" על היין, ושותים כוס יין אחת.
כשאדם רוצה לצאת מכל סוג של שיעבוד הוא חייב להתקדש,
להתקדש= להיות מובדל ומופרש.
להיות מנוהל, נשלט ומשועבד זה אותו דבר.
אם אנחנו רוצות לדוגמה שהאוכל לא ינהל אותנו,
אנחנו צריכות לשים לעצמנו כמה חוקים שיגרמו לנו לנהל ולשלוט באכילה.
אם נרצה לדוגמה שהילדים שלנו לא ינהלו אותנו באמצעות בכי וכל מיני מניפולציות,
נצטרך לקבוע כמה כללים שיעזרו לנו להתנהל באופן מכובד אך אסרטיבי,
ובכך לנהל את ההורות שלנו ולא להיות מנוהלות.
אם נרצה שהקניות לא ינהלו אותנו נצטרך לקבוע כמה כללים שיעזרו לנו לבצע קניות נכונות.
כדי לא להיות משועבדים, צריך לשים גבול, צריך לשים לב, צריך להשגיח,
להיות קצת שונים, לא להתנהל כמו כולם, לא רק לזרום, אלא לזרום לתוך המטרות החשובות שלנו.
הקידוש של ליל הסדר מספר על זה שאנחנו עם מובדל ושונה שהשם בחר,
כדי שנצליח באמצעות השוני להוביל חיים מתוך אחדות וחסד.
ורחץ..

נוטלים ידיים בלי ברכה..
מטרת הנטילה היא טהרה, לרחוץ ידינו מן העבירות- עבר.
מן ההתנהלות שהתנהלנו בעבר מתוך שיעבוד,
מתוך חוסר חיבור, מתוך חוסר מודעות, מתוך פיזור הדעת,
מתוך מה אנשים יגידו ולא מתוך מחשבה עצמאית חזקה שלנו.
לפי מה שנכון לנו, מתאים לנו ועושה לנו שקט בלב.
כדאי להגיע לחג החירות כשאנחנו יודעות בדיוק מאיפה אנחנו רוצות לצאת ולאן.
כרפס..

אוכלים פרוסת ירק (בצל, סלרי או תפוח אדמה) טבולה במי מלח.
בזמן אכילת כרפס צריך לכוון לכפר ולבקש סליחה,
מאנשים שפגענו בהם.
בתוך אכילת כרפס יש את המילה כפר,
והאות ס' היא 60 בגימטריה שמתארת את 60 ריבו של עם ישראל.
המטרה שאליה העם המיוחד שלנו מכוון ללכת זה לכיוון אחדות וחסד.
"ואהבת לרעך כמוך.."
כשאנחנו מחוברים לשורשים אנחנו יכולים לייצור צמרות גבוהות מאוד.
אנחנו לא נאבקים בעבר, רק שמים לב מה לא עבד שם,
איך לא נכון להתייחס לבני אדם, מתמקדים שוב במטרה,
שהחירות שאנחנו מבקשים לא תהיה על חשבון אחרים, רחוק מהשורשים
וממה שנכון וראוי.
יחץ..

נוטלים את המצה האמצעית וחוצים אותה לשניים.
את החלק הגדול יותר מחביאים ל"אפיקומן", ואת החלק הקטן משאירים על הקערה.
גם אנחנו צריכים לחצות את עצמנו לחצי,
להבין שאנחנו לא שלמים וגם אין צורך יותר לרדוף אחרי שלמות כזו או אחרת,
גם לא רוחנית.
כי אלוקים משלים אותנו.
בפסח אנחנו אוכלים מצה שזה בעצם כל החומרים של הלחם בלי ההתפחה,
כי בשביל להיות בני חורין אנחנו צריכים לוותר על האגו, על האני,
שכל כך מפריע לנו להיות משוחררים, נינוחים, חופשיים להיות אנחנו.
בלי מה שיגידו ובלי מה שיחשבו, ובלי לרצות, ובלי לשחק שום משחק,
ובלי לרצות להיות יותר ממישהו, בלי השוואות, ותחרויות, ואישורים וריצות..
בערך כל מה שהקורונה לקחה לנו בבת אחת, לקראת חג החירות,
אחרת איך היינו יוצאים לחירות באמת?..
תחשבו על זה אם אנחנו מבינים שאלוקים משלים אותנו,
אז אין צורך יותר לריב עם אף אחד, לצפות מאף אחד.
אם אנחנו מחוברים למקור, לאין סוף אז יש לנו הכל,
ואנחנו שלמים.
מגיד..

קוראים את ההגדה ושותים את הכוס השניה.
הגדה מלשון הגד, לשון גידים.
אז אחרי שהפכנו את עצמנו לחצי ואנחנו לא צריכים לרדוף אחרי שום דבר חיצוני,
רק להתחבר.
אז אפשר לראות איך יד ההשגחה מחברת לנו את הכל.
איך כל האירועים מחוברים, איך העבר קשור לעתיד, קשור לכל אחד מאיתנו,
איך כל מה שאנחנו עוברים מתחבר ומוסיף לנו יופי ועושר לחיים.
רק צריך להיות ערניים כי מתוך הפירוד, הפסולת והקושי מתגלה זהב טהור.
שיעבוד זה בדיוק ההיפך ממודעות וערנות.
רחצה..

שוב נוטלים ידיים, הפעם עם ברכה.
בשלב הזה מתרחש מהפך, אחרי שהתקדשנו, והורדנו את האגו,
והתכוונו והצטערנו על העבר.
אנחנו עוברים לשלב גבוה יותר, בו אנחנו מקבלים טהרה נוספת לקראת אכילת לחם קודש,
ולקראת המהלכים הבאים שמגיעים כתוצאה מהתקדשות והיטהרות גם בסדר שלפננו וגם בחיים כשפועלים כך.
מוציא מצה..

מוציא מצה הם שני סימנים בהגדה..
מברכים המוציא לחם מן הארץ, ואחר כך מברכים על אכילת מצה, ואוכלים מן המצה.
וזו שלמות.
לאכול את הפירות של מה שעמלנו עליו,
לראות איך הדרך מאפשרת תוצאות כי תוצאות לא צומחות לבד,
גם העמל עצמו, היגיעה עצמה היא ממש מציאה,
כי כשאנחנו אוספים את עצמנו בנקודה אחת, מיד ברור לנו איך אנחנו אוספים את עצמנו בעוד מקומות.
הדרך מתגלה כמשמעותית, כי רוצים להתפתח בנקודה מסויימת,
אז הכל מתחבר לנקודה הזו, המציאות מדברת אלינו, שולחת לנו אירועים,
והכל קורה כדי שההתקדמות, ההתפתחות, השינוי וההתחדשות יתאפשרו.
מרור..

אוכלים ירק מר (קלחי חסה או שורש חזרת) לזכר המרירות שהיתה מנת חלקם של אבותינו במצרים.
אבל לא רק להם, גם לנו יש רגעים לא קלים,
רגעים של יגיעה מרה שמתרחשים דווקא אחרי שיצאנו ממצריים.
לפעמים אנחנו חושבים שאם יש קשיים, אז אנחנו לא בכיוון.
זה לא מדויק בכלל כי כן מודדים אותנו בדרך, עד כמה אנחנו רוצים,
ומה אנחנו מוכנים לעשות בשביל.
ויש מצבים שאנחנו כל כך תקועים וכל כך משועבדים שרק ייסורים מצליחים איך שהוא להעיר אותנו.
כורך..

אוכלים כריך מצה שבתוכו מרור..
המצה נקראת לחם אמונה,
וזו הדרך שלנו להתמודד בחיים עם סיטואציות מרירות,
עוטפים את עצמנו באמונה.
שאנחנו יכולים להתמודד עם הסיטואציה,
שאפילו נתפתח ממה שקורה,
שאנחנו והחיים בלי יוצא מן הכלל מושגחים ואהובים.
שנצליח, שננצח, שנצא מחוזקים לעולם.
אמונה שהכל לטובה,
ואז נשאר לנו רק להחזיק בזה חזק בלי לעזוב כנגד כל הסיכויים,
עד שנפתח את כל הנחישות והאסרטיביות האפשריים,
כדי להגיד ליצר הרע לא!!!!! לכל פרשנות שלילית, ולכל רעיון שהוא מתחת להכי טוב עבורנו.
שולחן עורך..

בלב מלא שמחה אנו אוכלים סעודה חגיגית.
אפשר להתחיל לאכול, זה הרגע שכולם מחכים לו,
זה כיף גדול, שפע גדול, ואנחנו מקבלים הרבה אור ותענוג בזמן הזה.
כאן חשוב להבין שבאנו להשפיע,
וכל מה שאנחנו מקבלים זה כדי להשפיע לאחרים בסופו של דבר.
להתחבר למקור, לאין סוף, לאלוקות ולהיות צינור שמקבל על מנת להשפיע.
מי שרוצה רק לקבל לעצמו נותר ריק אחרי פעולת הקבלה ותמיד יישאר רעב,
אבל מי שמשפיע החוצה את שקיבל, נותן משמעות גדולה לפעולת הקבלה,
לא נותר מצומצם בתוך ה"אני", אלא רואה גם אחרים,
והאור והתענוג נשארים בתוכו זמן רב.
להפוך את הרצון שלנו לקבל, לרצון להשפיע, זה המסע שלנו כאן,
זו ההגדרה של היותנו אדם- מלשון אדמה לעליון וזו התפתחות אדירה.
צפון..

מוציאים את ה"אפיקומן", אותו הצפנו-החבאנו קודם לכן, ואוכלים אותו.
כשאנחנו נמצאים במקום של השפעה, אנחנו מחוברים לחכמה העתיקה,
שצפונה וטמונה בכל פעולה, בכל דבר ובחיים עצמם.
אז כל פעולה היא משמעותית, מלאה, מחוברת להתפתחות, ומקיימת.
ברך..

אומרים ברכת המזון לאחר הסעודה, שותים כוס יין שלישית.
כשמחוברים לחכמה העתיקה, לשורשים, למהות ולמשמעות,
אפשר לברך..
פסח- מלשון פה סח -מדבר..
אפשר להוציא דיבורים טובים, חיוביים ואוהבים מהפה.
הדיבור שלנו מאוד משמעותי ומייצר מציאות, ובדיבור חיובי וטוב אפשר לייצר חיים מאוד טובים.
הלל..

מהללים את אלוקים באמירת ה"הלל", ושותים את הכוס הרביעית.
ממשיכים לטפס לכיוון מעלה מהללים, אומרים תודה, מעריכים, רואים את הטוב.
איזה חירות זאת לראות את הטוב, לא להרגיש חסרים באיזה שהיא צורה,
שזה שורש כל הרדיפה והריצה.
אנחנו מתחילים לרוץ רק כשאנחנו מרגישים שמשהו חסר לנו,
כשאנחנו מודים, מעריכים, רואים את הטוב, אז רגוע לנו.
"איזהו עשיר השמח בחלקו.."
נרצה..

כשאנחנו עושים את כל התהליך הזה אז
אנו יודעים כי ליל הסדר שערכנו רצוי, חביב ונתקבל.
הכנו כלי לקבלת חירות אמיתית שזה נראה לי הרצון האמיתי של כולנו.
ושפע גדול של חירות יורדת לעולם בערב החשוב הזה.