אנחנו רוצות לזרום בחיים, לנוע בחופשיות, לנסוע דועך לאן שאנחנו רוצות, מבלי להיעצר כל רגע בכל צומת, ולדון על כל
בהמשך למשפט השגור "הדשא של השכן ירוק יותר.." זה נראה לכן הגיוני? אתן באמת קונות את זה, שאצל השכן החיים
מכירות את זה שיש לנו תמונה בראש, איך הדברים צריכים להיות ולהיראות, בזוגיות, עם הילדים, בבית, בעבודה. אבל בפועל זה
מדהים איך כולנו מזוהות עם המושג ביטחון עצמי, למרות שאין דבר כזה.. תחשבו על זה.. אנחנו כבר קיימות, נמצאות, חיות,
לחיות על פי הטבע המקורי שלנו, קרובות למי שאנחנו באמת, להכיר בערך של עצמנו, לצמוח ולפרוח, זה נס. במיוחד כשכולם
אף אחד לא רואה מה יש לנו בראש, זה לא אומר שאנחנו יכולות לעשות איתו מה שאנחנו רוצות. מה שמתחיל
כלי נגישות