אירועי החיים הם כחומר ביד היוצר- אנחנו חווים את המציאות לפי הפרשנויות שלנו..

אנחנו חוות את המציאות כלא בשליטתנו,
הבעיה היא שזה לא מדויק לגמרי,
כי חלק מהמציאות היא לא בשליטתנו וחלק כן.
איך זה נראה?
החלק שלא בשליטתנו,
הוא שנוחתות עלינו סיטואציות שלא ביקשנו,
החלק שכן בשליטתנו,
זה איך אנחנו מפרשות את הסיטואציה,
איך אנחנו מתמודדות איתה ולאן אנחנו מכוונות אותה.
יש לנו בחירה מאוד משמעותית בתוך כל מה שקורה,
וזה חלק מאוד משמעותי ומכריע ביצירת המציאות שלנו.

אירועי החיים הם כחומר ביד היוצר- אנחנו חווים את המציאות לפי הפרשנויות שלנו..

1. המציאות החיצונית היא הקרנה של המציאות הפנימית.

   מה שנמצא בתוכנו, התכנים שמעסיקים אותנו שזה:
   השיחה הפנימית בנינו לבין עצמנו, הפרשנויות שלנו, המחשבות
   והתפיסות שלנו, הם אלה שמשפיעים על מה שקורה לנו במציאות.
   הסיטואציות שמגיעות אלינו וכאילו נוחתות עלינו,
   מתחילות מתוכנו ומגיעות אלינו למציאת החיצונית,
   כדי שנצליח להיות מודעות לתכנים שאנחנו חיות עליהם,
   ומייצרות לנו את המציאות.
   כל הסיטואציות במציאות אומנם נוחתות אבל הן קשורות אלינו.
   עם קצת מודעות אפשר לראות בדיוק איך,
   ולצאת ממעגלים חוזרים של סיטואציות.
   אחרי שסיטואציה התרחשה, היא לא עומדת בפני עצמה,
   היא מושפעת מאיך שאנחנו מפרשות את מה שקורה,
   ואיך שאנחנו מתייחסות למה שקורה.
   האירועים במציאות הם חומר,
   ואנחנו היוצרות.
   האם אנחנו מבינות שהסיטואציות שמתרחשות
   באות לגלות לנו את עצמנו?
   כי מאוד תלוי איך אנחנו מפרשות אותם,
   זה משפיע על ההבנה של הסיטואציה,
   על הדיבור, על ההתמודדות ועל ההתנהלות
   בסיטואציה.
   אם כן אז כל הסיטואציה נוטה לכיוון פיתוח מודעות,
   גילוי, ביטוי והגשמה של עצמנו.
   ואם לא אז כל הסיטואציההולכת להאשמה, מריבות,
   תסכול, עצבות וייאוש.
   כך שנכון שנוחתות עלינו סיטואציות שלא ביקשנו,
   אבל הם מתחילות מאתנו וזאת רק ההתחלה, החומר גלם.
   מכאן באמצעות הפרשנות והמחשבות
   אפשר לכוון את הסיטואציות לכיוון התפתחות,
   צמיחה והתרוממות,
   במקום נפילה, ירידות וכאב.
   

2. להסתמך על עובדות ולא על פרשנות..

   כשמתרחשת סיטואציה, ככל שנסתכל על העובדות,
   פחות נסתבך עם הסיטואציה.
   זה קריטי לדעת להפריד בין פרשנות לעובדות,
   כי הפרשנויות מוציאות את הסיפור מפרופורציה והרבה פעמים,
   גם מההקשר שלו.
   עובדות זה מה שקרה בפועל באירוע שלב אחרי שלב,
   ופרשנות זה לאן שאנחנו לוקחות את זה..
   מה אנחנו מבינות, מסיקות, מרגישות, חושבות, מאמינות, תופסות, ועוד..
   כשאישה מספרת לי על אירוע שקרה לה,
   כדי שנעשה בו סדר, נגלה אותה ונתפתח,
   אני מבקשת ממנה לספר לי את האירוע בעובדות בלבד.
   כך אני יכולה להבין מה קרה בפועל,
   להציע פרשנויות טובות ומשרתות,
   ולראות איך הפרשנויות שלה לא משרתות אותה,
   במובן שהיא לא יודעת דרכן לעשות לעצמה טוב,
   ולברוא את עולמה כמו שהיא רוצה.
   כשאין לנו הפרדה בין פרשנויות לעובדות,
   אנחנו מתייחסות לפרשנות כאל עובדה,
   הסיטואציה גדלה בממדים ואנחנו הולכות לאיבוד.
   

3. דוגמה להבדל בין פרשנות לעובדות..

   כשהילד שלנו מגיע מבית הספר ומספר שהמורה שונאת אותו.
   זה פרשנות או עובדה?
   זאת מסקנה שהילד הגיע אליה בעקבות אירועים עם המורה נכון?
   העובדות זה מה קרה בפועל,
   הפרשנות זה לאן אנחנו לוקחים את זה בראש.
   אז "המורה שונאת אותי" זאת פרשנות לדברים
   שהתרחשו בינו לבין המורה.
   אם נתייחס לפרשנות של הילד כעובדה,
   בלי לברר איך הילד הגיע למסקנה הזו,
   אנחנו עלולות לעודד את הילד לחשוב בצורה כזו,
   להעמיק את הבעיה,
   ואף לגשת למורה וליצור את המציאות הזו בפועל.
   אבל אם נבין שמדובר בפרשנות,
   נוכל לעצור ולבקש מהילד לספר לנו,
   מה קרה בדיוק, מאיפה הכל התחיל, ורק כך נוכל
   להבין את הילד,
   להבין איך הוא מגיע למסקנות בחיים,
   ונוכל לתת לו כלים לראות את הסיטואציה בצורה שתעשה לו טוב..
   כי עם מסקנות כאלה, מייצרים מציאות לא משהו,
   כדאי שיהיה לילד שלנו מי שידריך אותו לכך.
   כשאנחנו מאמינות לפרשנות, אנחנו ממהרות לפתור לילדים את הבעיות,
   או ממהרות להגיב אל הילדים,
   מבלי לתת להם כלים להתמודד עם החיים שלהם.
   התמודדות זה לפני הכל, לחשוב ולברר.
   אני פוגשת נשים רבות שמבחינתן רוצות ישר להגיב, לסדר, לפתור.
   אבל הסיטואציות הגיעו בשביל שנלמד מהן משהו על עצמנו.
   לא באמת באנו לעולם לפתור בעיות,
   באנו להבין איך אנחנו נכנסות אליהם מלכתחילה, איך אנחנו
   מפרשות דברים, איך אנחנו חושבות,
   ומה בצורת החשיבה הזו לא עובד לנו,
   ובעקבות זה נוחתות עלינו סיטואציות לא משהו.

   

4. פרשנויות שליליות גוזלות מאתנו את היכולת ללמוד ולהתפתח..

   פעם הייתי אצל חברה בבית והילדה שלה בדיוק חזרה מבית הספר,
   היא אמרה יו איך אני שונאת את המורה שלי..
   אמרתי לה למה?
   היא אמרה היא מכוערת, רעה, לא איכפת לה מאיתנו,
   היא שונאת אותי, ועוד..
   אמרתי לה אני נותנת לך עכשיו תרגיל,
   אם את עושה אותו, המורה משתנה רוצה?
   היא אמרה כן..
   אמרתי לה תגידי לי משהו טוב אחד על המורה?
   היא אמרה: לאאאאאא אין סיכוי אין לה כלום טוב..
   התעקשתי קצת ואמרתי, אין לה אפילו משהו אחד שהיא טובה בו?
   היא אמרה: היא טובה בהיסטוריה..
   מגניב..
   מה עוד?
   היא אמרה והיא רוצה שנצליח,
   מעולה..
   וכך מצאנו איזה 3 או 4 דברים שטובים אצל המורה.
   עכשיו אם תחשבי על הדברים הטובים שלה ותראי אותם,
   אלה התכנים שיעסיקו אותך מבפנים,
   זה יצא החוצה אל המציאות,
   והיחס שלה אלייך ישתנה לגמרי.
   אנחנו רואים יחס לא טוב מהזולת,
   כי זה מעסיק אותנו בצורה הזו מבפנים.
   כשאנחנו מסתובבות עם פרשנויות שליליות,
   על אנשים, על עצמנו ועל המציאות,
   אנחנו לא לומדות כלום מהסיטואציות.
   עכשיו כל מה שיעסיק אותנו יהיה לשרוד את המציאות הלא פשוטה,
   לפתור אותה, לסדר אותה, לצאת ממנה, לחכות שהיא תיגמר,
   ולחשוב שאין ברירה.
   חבל שאנחנו מתייחסות לעצמנו לא כיוצרות ומשמעותיות בתהליך.

   

5. למה האירוע הזה הגיע דווקא אלי?
   פרשנות היא בדרך כלל מסקנה על מה האחר חושב, מרגיש, מבין ועוד..
   בעוד שהנתון הזה לא זמין לנו..
   הכי חשוב זה לשים דגש על העובדות בסיפור,
   הן אף פעם לא קיצוניות כמו הפרשנויות שלנו..
   באמצעותם ניזהר מפרשנויות שליליות על מעשיהם של האחרים ושל עצמנו.
   נשאל את עצמנו את השאלה המרכזית והחשובה,
   איך האירוע הזה הגיע דווקא אלי?
   מה אני יכולה ללמוד ממנו על עצמי?
   כדי להתקדם בצורת החשיבה,
   בתפיסות ובהתנהלות.
   כשאנחנו יודעות להפריד במחשבות שלנו בין פרשנות לעובדות,
   אנחנו יודעות לנתח סיטואציות בצורה חכמה, משרתת ולוקחת אחריות,
   במקום בצורה רגשנית, מסכנה וקורבנית.
   ויוצר לנו גם את היכולת להקשיב לסיפורים של האחרים מאותו מקום,
   לחלק גם את הסיפור שלהם לעובדות ופרשנות,
   ולהיות יותר קשובות, חכמות ומעורבות בשיחה.
   מציעה להתחיל להתאמן על זה, כדי להביא את החיים שלכן
   למקום שאתן רוצות להיות בו.

שבוע טוב, מלא בהקשבה ושליטה על הפרשנויות בחשיבה,
כדי להוביל את הסיטואציות לאן שאתן רוצות,
ולהיות שותפות ביצירת חייכן.
השיעורים הדיגיטליים שלי ילמדו אתכן הכל על שליטה וניהול החשיבה,
בעיני לשלוט בחשיבה זה הנכס הכי גדול, והתענוג הכי גדול בעולם,
וכל הפרטים בקישור.
יום מקסים אוהבת המון רחלי