כל דבר שאנחנו עושות בחיים חייב לעבוד לטובתנו,
לדוגמה לא הבאנו ילדים לעולם כדי להוסיף לעצמנו
ייסורי מצפון ורגשות אשם, אין לתאר כמה נושא האימהות טעון בהם.
אנחנו מרגישות אימהות לא מספיק טובות,
וכל אירוע לא פשוט עם הילדים טוען את התחושות האלה עוד.
גם מערכת ההשוואות עם אימהות אחרות דואגת להוסיף שמן למדורה,
והנה אנחנו רדופות על ידי מחשבות שליליות,
במקום להנות ולצמוח באימהות שלנו.
אימהות וייסורי מצפון לא חייבים ללכת ביחד..
-
אין אפשרות שהכל ילך חלק..
תוציאו מהראש שלכן את האפשרות שמישהו כאן בעולם
מתנהל ללא עליות וירידות, ללא קשיים כאלה ואחרים,
ללא צורך להתפתח ולהתקדם. זה דמיון!
תהיו חכמות, אל תראו סיטואציה אחת, ותסיקו ממנה הכל,
יש חוק בקבלה שאומר:
שכל מי שנמצא כאן בעולם הזה עובר מסע,
יש לו עניינים לפתור, נקודות להתקדם בהן ואת החובה להתפתח.
כל זה קורה באמצעות סיטואציות לא פשוטות, דרכן ניתן ללמוד
על ההתנהלות הנוכחית שלנו.
איך אנחנו פועלות כיום,
לאן אנחנו רוצות להגיע,
מה אנחנו צריכות להוציא מהמערכת שלנו כדי להגיע לשם,
איזה כלים חסרים לנו,
נקודה אחת שנשים אליה לב, נתמקד בה כדי לעשות שינוי,
והשינוי מביא להתפתחות.
המסע שלנו בעולם, הוא מסע התפתחותי בתודעה,
אנחנו הופכות את החשיבה וההסתכלות לטובות וחיוביות ובכך לגבוהות יותר,
על ידי התבוננות, שיקול ובחירה,
במטרה לייצר רגשות חיוביים, לנהל את החיים ולהגשים את עצמנו.
הדשא של השכן לא ירוק יותר, כולנו בדיוק באותה סירה,
צריך לעמול ולטפח את החלקה שלנו המון, כדי שהיא תהפוך למשהו יפה וטוב,
את זה עושים כשמכל סיטואציה לומדים ומתפתחים,
אבל לא דרך הלקאות עצמיות, רגשות אשמה וייסורי מצפון,
זה שימוש לא נכון ביכולות החשיבה שלנו.
ההורות מאוד מפתחת, היא מראה לנו בעיקר איפה אנחנו צריכות לשחרר,
ככל שאנחנו מחזיקות יותר חזק ככה אנחנו יותר נלחמות.
אז דרך כל סיטואציה תנסו להבין איפה אתן מחזיקות חזק,
איפה אתן לא מספיק סומכות, מה לא מאפשר לכן להיות שמחות ושקטות,
הסיטואציות הקשות הכי מלמדות, הירידות בחיים שלנו הכי מצמיחות אותנו.
אנחנו נוטות לחשוב שהסיטואציות הטובות והעליות מעידות על התקדמות,
אבל זה לא ככה.
-
אין אימא טובה יש את האימא שאני..
תוציאו מהראש את צמד המילים 'אימא טובה',
אין דבר כזה.
כל ילד גדל במשפחה שמתאימה למסע שלו,
העולם הוא לא הפקרות.
נכון שזה קשה לשמוע סיפורים על ילדים שסובלים "על לא עוול בכפם",
אבל זה לא עובד ככה, הקבלה מדברת רבות וארוכות על חוקיות העולם.
אף אחד לא עובר שום דבר סתם, כל מה שאנחנו עוברים
קשור למסע שלנו ואמור להצמיח אותנו ולשמש כחומר להתפתחות בהמשך.
כאימהות חשוב שנבין את זה, כי אם המסע שלנו כולל התמודדות עם כעס,
אנחנו יכולות לרחם על הילדים מאוד שהם צריכים "לספוג" את זה,
מה שיגדיל את רגשות האשם שלנו. אבל..
גם לילד יש מסע כזה, הוא לא גדל בבית הזה במקרה,
זה מפגשים של תיקונים, רגשות אשמה לא יעזרו.
אם נסתובב בתחושה שאנחנו לא אימהות טובות,
ניתן לילדים לגיטימציה להתלונן, ולהאשים אותנו, במה שנקבע שיהיה חלק מהמסע שלנו.
אנחנו אומנם עושות טעויות, אבל זה לא פוגע באהבה שלנו אליהם וברצון שלנו שיהיה להם טוב,
אנחנו צריכות ללמוד מהסיטואציות הכועסות איך לא ליפול לכעס,
אנחנו צריכות לפתח מודעות לעצמנו,
למה שקורה לנו בזמן הכעס, מה משכנע אותנו לכעוס,
מה הסיבות העיקריות, האם זה באמת טוב לנו.
ההיכרות מקדמת שינוי באופן טבעי,
כשאנחנו לומדות את עצמנו, לומדות על הכעס, מתפתחות ממנו,
יש לנו כלים ללמד את הילדים שלנו על הכעס.
רגשות אשמה מחליפים לכאורה את הבירורים, ההתבוננויות, הבחירה ופיתוח המודעות.
לרצות להיות "אמא טובה", זה עאילו לרצות מישהו, אבל אנחנו לא עובדות אצל הילדים.
צריך לגלות כל פעם קצת יותר, איזה מן אימא אנחנו,
מה החוזקות שלנו,
מהם הערכים שחשוב לנו להעביר,
מה אנחנו כן אוהבת לעשות עם הילדים שלנו,
צריך להסכים למסע שלנו, לקבל אותו כמו שהוא, עם הטוב ועם הפחות.
כי הוא טומן בתוכו את כל ההתפתחות שלנו, ואת כל ההתפתחות המשפחתית שלנו.
אז אין מה לדאוג, להרגיש רע, לחשוב שאנחנו מזיקות,
כי זה מה שמזיק לנו ולוקח לנו את הכוחות.
-
הזדמנות לתת לילדים כלים..
אין ילד שלא חווה בחיים שלו קשיים כאלה ואחרים.
כל הקשיים והסיטואציות הלא פשוטות שהילדים שלנו חווים,
זה חלק מהמסע שלהם, כדי שהם יתקדמו ויתפתחו.
כדאי להבין את זה כדי לא לקחת את זה כל כך קשה, להזדהות,
ואז היכולת שלנו ללמוד, לעזור, ללמד, לכוון ולהוציא יכולות יורדת.
האירועים הלא פשוטים שמתרחשים בחיי ילדנו,
זו הזדמנות אדירה ללמוד המון דברים,
איך אנחנו מסתכלות על האירועים,
איך אנחנו מגיבות,
כמה אנחנו מאמינות בעצמנו, בחיים, בילד ובשינוי האפשרי.
יש לנו הזדמנות להפגיש את הילד עם עצמו,
לנסות להבין מה הסיטואציה באה ללמד אותו,
לתת לילד כלים לחיים, לספר על משמעות האירועים שאנחנו עוברים,
ולעזור לו לפתח רגשות חיוביים.
הרגשות החיוביים יעזרו לו לעצב את האישיות שלו,
ויעזרו לו להתמודד עם השליליות שמאיימת להשתלט בכל רגע נתון,
על כל אחד אם לא נלחמים.
כל סיטואציה צריך לקחת למקום של צמיחה.
תנסו לא לסדר לילדים את המציאות, תנו להם כלים לעשות זאת בעצמם,
תספרו להם מה היה לכם בילדות ואיך התפתחתם מזה.
תעבירו להם את המסר החשוב הזה,
כדי שהאתגרים שיש להם בחיים ישנו אותם, יקדמו ויצמיחו אותם.
תוכלו לעשות זאת רק אם תבינו את זה בעצמכם ותיישמו את זה בחיים שלכם.
ההורות היא קצת פרדוקסלית,
מצד אחד הילדים הם שלנו, מצד שני זה החיים שלהם.
לכן צריך להיות יציבות ולהחזיק את התובנות והרעיונות הנכונים בראש,
כדי להצליח במשימה המורכבת אבל מאוד מצמיחה הזאת.
-
להאשים ולהתלונן זה תמיד הפוך למסע שלנו..
כשמשהו לא מסתדר לנו, או שאנחנו לא מקבלות את מה שאנחנו רוצות,
אנחנו מתלוננות ומאשימות, ממש כמו הילדים שלנו.
קשה לנו להתמודד עם לא, עם דלת סגורה,
אנחנו תופסים את זה כמשהו רע, כי לא לימדו אותנו אחרת.
ומה שלא לימדו אותנו זה, שדלת נסגרת רק כי היא לא מתאימה לנו
ותכף תפתח אחרת נכונה לנו, אנחנו רק צריכות להאמין ולחכות בסבלנות.
ואם אמרו לנו לא, זה לא נורא כי יש לנו עוד מלא אופציות, אם נבין את זה,
נחפש את האופציות הנוספות ומן הסתם גם נמצא.
הנתונים האלה יעזרו לנו להירגע ונוכל להעביר אותם גם הלאה לילדים שלנו.
כמובן שאפשר לעשות זאת רק אם אנחנו יודעות לקבל לא,
משתדלות לא להתלונן ולהאשים אחרים וללמוד מאירועי החיים על עצמנו.
כשאנחנו לא מאשימות, ולוקחות אחריות על חיינו, גם לא מאשימים אותנו.
אבל אם בכל זאת מגיעות תלונות והאשמות מצד הילדים,
תהיו יציבות ואל תקבלו אותם, בטח אל תאמינו להם ותרגישו רע.
אם תשתפו פעולה עם התלונות וההאשמות של הילדים,
הם יעשו את זה יותר ויותר ואין הרגל יותר רע מזה לילדים ולמבוגרים,
כי זה מעגל סגור,
מי שמתלונן ומאשים לא לוקח אחריות על חייו, לא מתפתח ולא חובר למסע שלו.
וגם מייצר עוד סיטואציות בחיים שיאפשרו לו להמשיך להתלונן ולהאשים.
צריך לצאת מהמעגל הזה,
כדי שניצור לעצמנו חיים טובים ויהיה לנו מה ללמד את הילדים שלנו.
שאנחנו מסתכלים על הטוב בחיים כדי לצמוח מאירועי חיינו ולייצר חיים טובים,
במקום לדרוש מאחרים להשתפר כדי שיהיה לנו טוב.
-
לכל אימא יש את הטוב שלה..
חשוב מאוד שנהיה מודעות לעצמנו,
אנחנו עושות טוב לילדים שלנו מהבוקר עד הערב,
ובסוף מרגישות רע וייסורי מצפון שאנחנו לא כאלה.
זה צריך להיות הפוך
אנחנו צריכות להכיר בטוב שלנו, להעצים אותו, להרגיש אותו,
להכיר בדברים הטובים שעשינו עבור הילדים שלנו,
להכיר ברגש שרוצה בטובת הילדים בכל מצב.
אז הטוב הזה ילך ויגדל, נהיה שמחות בחלק שלנו,
יהיה לנו כוחות לילדים, תתפתח סמכות הורית,
והילדים ירגישו את זה ויעריכו.
אם תרגישו אימהות לא מספיק טובות, יבואו אירועים בהקשר וחבל..
המסע שלנו כולל את הילדים האלה והאתגרים המסוימים האלה,
כי אנחנו יכולות, מסוגלות, הכי טובות והכי נצרכות במקום הזה.
גם כשאנחנו כועסות וצועקות, יש לנו כוונה טובה,
זאת אומרת הכוונה טובה, אבל הביצוע פחות.
אם נלמד לזהות את הכוונה הטובה,
נוכל לדייק את הביצוע לאט לאט.
אבל אם נלקה את עצמנו, יתרחש סבל ללא שום למידה.
ההורות היא מסע לכל החיים,
צריך להסתכל באופן קבוע על הטוב שלנו ושל הילדים,
על הטוב שהתרחש היום בחיינו המשותפים ואת זה להעצים.
כדי להצליח להנות בו ובמקביל לצמוח ולהתפתח.
תמיד יהיו ירידות, אבל הם ישמשו כמקפצה ולא עוד רגשות שליליים שמכופפים את ההורות שלנו.
ההלך נפש הזה עושה כל כך טוב, וכל כך מרגיע,
שבדרך הזו אפשר בקלות להיות האימהות שאנחנו.
-
תהנו מהדרך..
לשמחתי הרבה כדי להנות מהדרך לא צריך לעשות הרבה,
רק לשנות את החשיבה,
לשנות את הדרך בה אנחנו מסתכלות על הדברים.
אנחנו ממילא כאן אז בואו נהנה.
כדי להנות אנחנו צריכות ללחוש לעצמנו דברים מרגיעים,
להשתמש בחשיבה שלנו בצורה טובה ומרגיעה.
אם הילד רוצה משהו שאי אפשר כרגע, אני לוחשת לעצמי שזה יבנה בו משהו..
אם יש אתגר עם איזה ילד בבית הספר, אני לוחשת לעצמי שזה לא יימשך לעד,
שהם לא נשארים ילדים לנצח, שדברים משתנים, שבסוף הילדים גדלים להיות כמו ההורים,
שהכוונה חשובה, שהרצון נחשב, שאנחנו אוהבים, שאני לא מגדלת את הילדים לבד השם איתי,
שתפילות עוזרות, והפשטות טובה ועוד..
אז בואו נשתמש במחשבות שלנו ליצור מציאות טובה ויפה ולא ההיפך,
לא כדאי ללכת עם המחשבות קדימה לעתיד לדאגות,
אנחנו לא יודעות מה יהיה, ולכן לא לנחש!.
נחזיק בראש שכל המהלכים שקורים בבית הם לטובתנו ממש.
להרגיש טוב באימהות שלנו, זה עניין של החלטה,
ולא תלוי במציאות החיצונית ובאירועים.
ואל תדאגו, אני לא משאירה אתכן לבד עם כל המורכבות של ההורות,
בתוך המועדון של אוויר לנשמה יש המון שיעורים בנושא.
כאן הקישור למועדון עם שיעור לדוגמה..
שבוע טוב מלא בהרגשות טובות ונעימות, תוך כדי צמיחה מהאתגרים
אוהבת המון רחלי מדמוני- אוויר לנשמה