אהבה עצמית, כמה היא חשובה ביצירת חיינו..

יכול להיות שגם את ממעיטה בערך העצמי שלך?
במשך החיים דאגו להעביר לנו טוב טוב את המסר,
"אל תעופו על עצמכם.."
לימדו אותנו שאהבה עצמית זו יהירות, אנוכיות וגאווה,
שצריך לחשוב קודם על הזולת, לפני שאנחנו חושבים על עצמנו.
לטשטש את עצמנו בקיצור..
כי מה יחשבו עלינו אם נאהב את עצמנו?
האירוניה בכל הסיפור הזה,
שהיכולת להעניק לזולת קשורה ליכולת שלנו לאהוב את עצמנו,
היכולת בכלל לייצר את החיים שלנו תלויה באהבה עצמית,
והיכולת להרגיש טוב ולא לסבול 24/7 תלויה באהבה עצמית.
אספתי את כל הידע, התובנות ואיך עושים את זה כאן בפוסט,
בואי איתי..

כל מה שכדאי לדעת בדרך לאהבה עצמית…

1. הערך שלנו הוא נתון..

   יום אחד אלוהים החליט שהעולם לא יכול להתקיים בלעדינו,
   ואם הוא החליט מי אני שאתווכח, או מי אחרים שיתווכחו?
   הקיום שלנו נתון ויש לנו מקום בעולם.
   עכשיו נשאר לנו לפתח רגש טוב לקיום הזה,
   להעריך את הקיום שלנו, להיות אכפתיות כלפיו, להיות בצד של עצמנו,
   להתחבר אלינו כדי להתחיל לאסוף את כל מי שאנחנו,
   בדרך לייעוד וההשפעה שלנו על העולם מהזווית הייחודית שלנו.
   אסור לנו להתבלבל ביו הערכה עצמית לבין התנהגות,
   אנחנו עושות טעויות ככה העולם בנוי, אנחנו אמורות ליפול ולקום כדי להבין,
   כדי להיות אמיצות, כדי ללמוד מטעויות, כדי להיות בענווה, יש לזה הרבה מטרות.
   אבל זה לא קשור לערך העצמי שלנו, אם טעינו, נכשלנו, לא הגענו, לא הצלחנו,
   אנחנו עוברות קשיים כאלה ואחרים, זה רק חלק טבעי מהמסע, ולא מעיד על ערך עצמי נמוך.
   אם אנחנו מלקות את עצמנו מבפנים על טעויות וכישלונות, זה לא עוזר,
   להיפך זה משתק אותנו ועושה נזק.
   אנחנו מוכרחות באופן רציונלי ללמוד מטעויות, להתפתח, להשתדרג, לקחת אחריות,
   אבל לא לייחס את זה אף פעם לערך העצמי.
   

2. איך אהבה עצמית משפיעה על הקשר עם אחרים..

   כשאנחנו לא אוהבות את עצמנו, איך נאהב אחרים?
   אי אפשר לתת לזולת משהו שאנחנו לא מכירות ולא קיים אצלנו,
   לכן בוודאות ניתקל בקשיים בנושא האהבה, כי קשיים אלה קיימים
   גם בתוכנו.
   בנוסף כשאנחנו לא אוהבות את עצמנו, אנחנו גם לא יודעות לקבל אהבה,
   אנחנו לא נותנות אהבה לעצמנו אז היא חסרה לנו,
   בגלל שהיא חסרה לנו, אנחנו מלכתחילה לא מגיעות מאוזנות לקשר,
   וכשמישהו אחר רוצה לתת לנו אהבה, זה מביך, לא מסתדר לנו טוב,
   לא מספיק, לא כמו שאנחנו רוצות ועוד..
   אז גם כאן נוצרת לנו בעיה שכוללת בתוכה הרבה פגיעות,
   לא סתם אנשים נמנעים מאהבה כדי לא להיפגע.
   זה כל כך כיף להיות ביחד עם אנשים, להיות בקשר, לדבר,
   להיות באינטימיות מה הקשר פגיעות?
   העניין הוא שאנחנו לא אוהבות את עצמנו, אנחנו נעשות תלותיות,
   אנחנו מצפות שהאחר יביא לנו ויסדר לנו את מה שחסר לנו.
   הבעיה שמלכתחילה שאלוהים ברא את העולם בצורה כזו,
   שאף אחד לא יכול לפתור לנו את הבעיות, רק אנחנו.
   כשאנחנו אוהבות את עצמנו ובטוחות בעצמנו,
   אנחנו לא צריכות שאחרים יסדרו לנו את החיים,
   אנחנו מסדרות לעצמנו את הכל, מביאות לעצמנו הכל,
   לוקחות אחריות מלאה על החיים שלנו, דואגות ללמוד, להתקדם, להתפתח,
   מטפחות ועפות על החיים שלנו ורק ככה החיים שלנו מסודרים,
   ואפשר באמת להיפגש עם אחרים, בלי להישען עליהם,
   לצפות מהם ולריב איתם.
   אף אחד לא יכול לסדר לנו את החיים, רק לנו יש גישה לפנימיות שלנו,
   ורק אנחנו יודעות מה קיים בתוכנו ומה לא,
   מה צריך תיקון ומה לא, מה צריך פיתוח ומה צריך לא בריא לנו.
   לכן רק אנחנו יכולות לסדר לעצמנו את החיים.
   

3. העולם הוא מראה..

   את הערך שלנו רק אנחנו יכולות לקבוע,
   החיים שלנו מושפעים רק מצורת החשיבה שלנו,
   ולא על צורת החשיבה של אחרים.
   אז גם אם אחרים יעריכו אותנו ואנחנו לא נעריך את עצמנו,
   זה לא ישתקף במראה של החיים ובמציאות שלנו.
   צריך לאהוב את עצמנו באמת כדי שזה יופיע במציאות באמת.
   אי אפשר לצפות מאחרים שיעריכו אותנו, זה לא יעזור.
   זה גם אבסורד לבקש מהם מסכנים בקושי הם יודעים לעשות את זה לעצמם,
   ונגיד שהם כן יודעים לעשות את זה לעצמם, אין להם רוח קודש הם לא יודעים מי אני בדיוק.
   מה אני עושה, מה אני חושבת, מה הספקתי היום, במה התקדמתי.
   הרב קוק אומר ש"בן אדם מסיים את העולם הוא בקושי מכיר את עצמו,
   קל וחומר את חברו, קל וחומר את הכלל.."
   בקיצור עזבו את האחרים..
   אבל נגיד שכרגע הערך העצמי שלנו כן מבוסס על הדעות של אחרים,
   חשוב לדעת שמה שאחרים חושבים זה לא מי שאנחנו,
   זה רק מה שעובר להם בדיסק, מה שהם התרגלו לחשוב,
   מה שהם עושים עם החשיבה שלהם,
   זה בעצם השלכה של החשיבה שלהם עלי ולא מי שאני באמת.
   ואולי זה קשה להיפטר מהדעות של אחרים עלינו,
   אבל עוד יותר קשה לסחוב אותם איתנו כל החיים..
   

4. אי אפשר להשוות את עצמנו לאף אחד..

   כל אחת מאיתנו היא בריאה חד פעמית מיוחדת במינה,
   אי אפשר להשוות אותנו עם אף אחד.
   נולדנו בסביבה אחרת, עם נתונים אחרים, עם הסתכלות שונה,
   בזווית אחרת, עם צרכים שונים ואהבות אחרות,
   אי אפשר להשוות.
   הדרך היחידה להרגיש טוב היא להסתכל על הטוב,
   של עצמנו, של אחרים, של היום, של האירוע, של החיים, של הרגע,
   של בן הזוג, של הילדים ועוד כיד הדמיון הטובה עליכן.
   כשאנחנו מסתכלות על הטוב הטוב גדל, זה חוק במציאות,
   חוץ מזה כשאנחנו באות במגע עם טוב, אנחנו נרגעות, נושמות,
   מצליחות לחשוב ומתפקדות טוב.
   ומן הסתם אלה החיים שאנחנו רוצות לעצמנו,
   אז זה באמת לא מסובך,
   אני תמיד אומרת לתלמידות שלי שלא ביקשתי מהן לחצות את האוקיינוס בשחייה,
   רק להחליף חשיבה שמסתכלת על הרע והשלילי במחשבה שמסתכלת על הטוב והחיובי.
   

5. לאהוב את עצמנו זו לא גאווה..

   לדעת מהם היכולות, כישרונות, תכונות, יתרונות שלנו,
   זו לא גאווה, זו חובה.
   יש לנו נטייה לשלול את עצמנו ולא רק לנו גם ליצר הרע,
   יותר נכון הוא מציע לנו שירותי שלילה את עצמנו ואנחנו זורמות.
   כשאנחנו לא יודעות מי אנחנו,
   אנחנו תופסות את עצמנו לא נכון, פועלות לא נכון,
   ולא מצליחות להיות מדויקות, ברורות ויציבות עם עצמנו.
   יש מושג שנקרא ענווה פסולה,
   ענווה פסולה זה כאשר אנחנו מקטינות את עצמנו,
   לא מודעות לדברים שיש לנו,
   לא מביאות את עצמנו לידי ביטוי,
   לא חושבות שמגיע לנו.. ועוד..
   ענווה זה לדעת שהמתנות שקיבלנו בעולם הם לא שלנו,
   ולא אנחנו ייצרנו אותם,
   אבל בהחלט קיבלנו אותם כדי להיטיב איתם לעולם.
   זאת ענווה.
   אנחנו לא מתגאות על אף אחד, לא מקטינות אף אחד,
   לא דורשות תשומת לב בגין המתנות האלה.
   אנחנו פשוט מודעות אליהם ומשפיעות איתם סביבנו.
   ככל שאדם הוא יותר גדול כך הוא יותר ענו,
   אי אפשר לגדול באמת בלי ענווה, זה לא מתאפשר בכלל.
   גאווה היא מידה מאוד בעייתית, היא בדרך כלל קשורה
   לאיזה שהיא התנהלות חיצונית שהכל הכי טוב,
   כשבאמת בפנים זה ההיפך הגמור.
   

6. לקבל את עצמנו כמו שאנחנו..

   לקבל את עצמנו כמו שאנחנו זה אומר,
   להבין שיש לנו במערכת גם טוב וגם מיותר,
   המיותר לא מעיד עלינו שום דבר,
   צריך להסתכל לו בעיניים ולפתור אותו ואז הוא נהפך לטוב.
   המיותר נמצא כדי לדחוף אותנו לגדול ולהיות בענווה.
   לקבל את עצמנו זה אומר שיש לנו הרגלים שצריך לשנות,
   וזה חלק מההתבגרות שלנו וההבנה איזה ערכים נכונים לנו ומקיימים אותנו,
   ואיזה לא ויש להוציאם מהמערכת.
   את הוצאת המיותרים ניתן לעשות רק כשמסתכלים לבעיות בעיניים,
   אין טעם לברוח מחיים מלאים שנמצאים אחרי פתירת הבעיות.
   צריך להזכיר לעצמנו בקול רם כמה פעמים,
   את צורת החשיבה החדשה שאנחנו רוצות לסגל לעצמנו,
   כדי שהיא תחליף את ההרגל הישן.
   להגיד שהתהליך הזה קשה ובלתי אפשרי זה לא לקבל את עצמנו כמו שאנחנו,
   אנחנו חלק אלוקה ממעל, מסע החיים הזה הוא מסע התפתחותי בלבד.
   המטרה של החיים היא להחליף דפוסי חשיבה והתנהלות בכאלה חכמים יותר,
   גבוהים יותר ומשרתים יותר.
   ילדים, זוגיות, עבודה, ניראות, בית יפה, חברים, משפחה,
   אלה האמצעים לביצוע המטרה ולא העיקר.
   אל תמדדו את עצמכן בשום מדד הצלחה חיצוני כזה או אחר,
   חוץ מהאם היתה התפתחות כל שהיא במערכת הפנימית שלכן,
   גם תובנה הכי קטנה היא התפתחות.
   כל סוג של התבוננות על החיים שלכן זו התפתחות,
   כל קבלה של עצמכן, כל דיוק בדיבור, כל דיוק הכי קטן בעשייה
   לכיוון הרצון האמיתי שלכן, זה התפתחות.
   אז אל תחכו לאישורים מבחוץ תנו אותם לעצמכן, על כל דבר קטן.

אז שבוע טוב מלא באהבה עצמית ענקית וכדי שזה יקרה בוודאות,
אני מציעה תוכנית אימון אישית הכוללת:
8 שיחות אישיות-
בהם נסתכל לכל הבעיות, הקשיים והאתגרים בעיניים,
ונפתור אותם כדי שנוכל לעוף על החיים שלנו.
התוכנית כוללת גם 65 שיעורים דיגיטליים שלי שפתוחים לכל החיים-
הם מלמדים את כל ההסתכלות הבריאה על החיים, עם כל הכלים החשובים
והפרקטיים לכך, חשוב לצפות כל שבוע לפחות בשיעור אחד.
וכמובן איך לא, תמיכה בוואטסאפ לכל שאלה ועניין.

אני כאו כדי לעזור עם הרבה אמצעים ברוך השם..
יוטיוב..
אינסטגרם..
בלוג..
מפגשים פרטניים..
קורס כל הסודות של מסדרת המחשבות ב10 שבועות..
שיעורים דיגיטליים ללמידה עצמית..
ספר "בדרך להיות את..

הרצאות וסדנאות בנושאים הבאים לבחירה:
1. ניהול וסדר בחשיבה.
2. כל הכלים ליצירת מערכת יחסים מעולה עם עצמנו
3. כל הכלים ליצירת מערכת יחסים מעולה עם אחרים.

שבוע קסום ומרגש, אשמח לענות על כל שאלה.