מראה

תדמיינו שאתם מסתכלות במראה, ואתן רואות דרכה שמשהו בשיער שלכן לא מסודר.
מיד אתם שולחות את היד, כל אחת בתנועה המיוחדת לה, והופ הכל מסודר ואפשר להמשיך הלאה.

אבל מה קורה שהזוגיות שלנו לא עובדת, או שלא ברור לנו מה עובר על הילד שלנו, או שדברים לא מסתדרים לנו בחיים, ולא קל עם ההורים וכל יום יש משהו חדש.
באיזה מראה נסתכל להבין מה לא עובד? מה לא נראה טוב? ואיך בדיוק לסדר?
למה יש מראה כזו רק לחיצוניות שלנו? מה עם הפנימיות? מה עם כל מה שעובר עלינו במחשבות, בתחושות, מול אנשים אחרים? אנחנו אמורים להתמודד עם זה לבד? מה קורה כאן?
אני אוהבת לשאול שאלות זה מוביל אותי לתשובות..
גם ימימה מדברת על שאלת שאלות,  ובכלל ביהדות מעודדים לשאול שאלות ולחפש תשובות.
זו המשמעות של לחזור בתשובה.. אדם מסתובב עם שאלה מסיומת כמו: איך לשים גבול לאדם שמאוד אוהבים, או איך לא נעלבים כמישהו מולך אומר משהו לא נעים, או איך לא ללכת לאיבוד עם שלל המשימות שיש ביום. ועוד..
ככל שאדם יותר שם לב לחייו, הוא מבין שיש דברים שהוא עדיין לא יודע, או כלים שחסרים לו והוא היה רוצה לרכוש אותם/ ללמוד אותם.

אז איפה נמצאת המראה שדברנו עליה?
ובכן המציאות היא המראה!!!!
איך?
לכל אדם קורים דברים ביום יום, אם נשים לב לסיטואציות שקורות לנו, נראה שהאירועים מכוונים אל המקום אליו אנחנו צריכות לגדול.
לדוגמה: אישה יכולה לשים לב, שהילד שלה לא מקשיב לה, סיטואציה שלכל הדעות, יכולה להוביל למאבקים אין סופיים בינה לבינו. הרבה אנשים יכולים בשלב הזה ללכת לאיבוד, ולהישאר במאבקים עם הילד הרבה מאוד זמן.
מציאות זו כבר מעוררת שאלות, האם אפשר ללא מאבקים לגדל ילדים? מה יוצר את המאבק, ההתנגדות של הילד או היציאה של ההורה מדעתו? כמה אני ההורה שותף למאבק? האם אני הורה מנהל או הורה מלמד? האם יש להורה סבלנות להוביל את הילד למקום הוא מכוון לאט ובסבלנות? ועוד..

שאלות מעין אלה יגרמו להורה לצאת לחפש תשובות, או לבדוק במציאות אם יש אפשרויות אחרות.
וכך ההורה ילך ויתפתח, המצב לא יישאר סטטי, והמציאות תתחיל להשתנות, בעקבות ההבנות של ההורה, והניסיונות ללכת בדרך שאליו הוא מכוון.
נקודה חשובה נוספת היא, שברגע שאדם מחפש תשובות לשאלות שלו, המציאות עוזרת לו להגיע, ואפשר ללמוד זאת מהפסוק בתורה" "לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך..אל הארץ אשר אראך"

1. יש לנו ציווי ללכת ולא לעמוד במקום.
2. מי שיוצא לדרך מובטח לו שיראו לו את הדרך.

כך המציאות משקפת לנו את מצבינו, גורמת לנו לרצות להבין מה קורה, לשאול שאלות, לחפש תשובות ולמעשה להתפתח, לקחת אחריות על חיינו, לא לקבל דברים כמובן מאליו, לסדר ולטפח את חיינו כך שייראו כמו שאנחנו רוצות.
ובנוסף מי שרוצה תשובות לשאלות, שמתגלות בעקבות המציאות מקבלת גם הדרכה. אז למי שמפחדת לצאת לדרך.. יש הבטחה..
כמובן שהדוגמה שנתתי רלוונטית לכל הנושאים בחיינו: האישיים, הזוגיים, המשפחתיים, בעבודה, ובכל התחומים ששם נתקלים בתחושות לא פשוטות, בקשיים, בעצבים ועוד..

אני אישית לומדת הרבה שנים את פנימיות התורה, שמדברת על איך הולכים בדרך, איך הולכים ביחד עם המציאות, איך לומדים על עצמנו ועוד…
אני חושבת שבלי זה החיים יכולים להיות מאוד אינטנסיביים, ועוד בלי כלים, ועוד עם כל כך הרבה משימות ביום יום,
ועם כל כך הרבה אנשים שתלויים בנו בעבודה והילדים..
בקיצור מבחינתי צריך להזין את עצמנו, לברר את חיינו כל הזמן, לצמוח ולהתפתח..
אחרת אנחנו נשארות במקום, ואין מקום יותר קשה לנשמה מאשר להישאר במקום מבלי לגדול ולצמוח.
זאת הסיבה שאני לומדת כבר 16 שנה רצוף..
זאת הסיבה שהקמתי את אויר לנשמה, את קבוצות הלימוד, ושאר השירותים של אויר לנשמה,
כדי לתת מענה לנשים שרוצות לברר את חייהן ולצמוח.

אוהבת מאוד ..
וכאן בשבילכן בכל שאלה..
רחלי מדמוני- אויר לנשמה