כולם בטוחים שהחטא של אדם הראשון,
היה לאכול מהפרי האסור..
ובכן זאת לא היתה הטעות..
כשאלוהים שאל את אדם למה אכלת?
הוא האשים את חוה..
בגלל האשמות וחוסר לקיחת אחריות יוצאים מגן עדן..
זו היתה הטעות והיא נמשכת עד היום..
מי שזורק אחריות ומאשים אחרים אפילו שהסיבות מוצדקות
והתירוצים טובים, מגורש מגן עדן ומכל תחושה טובה.
לקיחת אחריות= לייצר תגובה נכונה..
אין בעיה לטעות, ואי אפשר לחיות בלי טעויות.
אבל לברוח מזה, לא להכיר בזה, להאשים אחרים בזה, זו הבעיה.
כדי לייצר בריאות נפשית ופיזית צריך לקחת אחריות על 2 דברים.
2 כללי בריאות לנפש והגוף..
-
כשאדם חי בהתאם לטבע הנפשי והפיזי שלו הוא לא יחלה לעולם..
על זה מתחייב הרמב"ם בכתבים שלו..
בריאות לא צריך לייצר, הבריאות קיימת..
אפשר לקלקל אותה אבל אי אפשר להוסיף עליה..
הטבע הפיזי שלנו הוא אכילת מזון טבעי ולא מעובד,
הכולל הקשבה למנגנון הרעב והשובע.
כי מה שמפריע לבריאות הגוף ומכסה עליה זה רעלים.
הטבע הנפשי שלנו הוא שמחה, אהבה, נתינה ושלום.
אפשר להביט בילדים..
הם שמחים, אוהבים, רוצים קשר, ולא מחפשים מלחמות.
חשבונות, מלחמות, תחרויות, השוואות, שנאת חינם, מחיצות, עוגמת נפש,
זה לא טבעי.
מקור כל הבעיות והמחלות הנפשיות, זה כאשר האדם
מסתכל בצורה לא נכונה על המציאות.
אנחנו צריכות לקחת אחריות על ההסתכלות שלנו, על הבריאות שלנו,
לעזור לעצמנו לחזור לשמחה, לאהבה לנתינה והשלום..
זה לא יעזור שנאשים אחרים,
אם אין לנו אהבה עם בן הזוג, זה לא יעזור שנאשים אותו,
בסופו של דבר אין לנו אהבה והטבע הכי בסיסי לא זורם לנו בחיים,
וזה מייצר עצב, ותסכול.
החוק הראשון אומר שאנחנו אחראיות על הבריאות שלנו,
אנחנו אחראיות לראות מה מכסה עליה,
אנחנו אחראיות על החלק שלנו אם הוא לא מתנהל לפי החוקים שעושים לנו טוב.
ואין בעיה לעשות טעויות, רק צריך להכיר בהם וללמוד מהם.
-
אין ריפוי ללא הסרת הסיבה לקלקול.
זה תקף גם לנפש וגם לגוף..
כשאנחנו עושות פעולות שמקלקלות את הבריאות, מתחילים הייסורים.
מטרת הייסורים לעצור את האדם שלא ימשיך את הקלקול.
שיעצור ויחשוב מה לא נכון בהתנהלות וימצא את הסיבה להפרעה והקלקול.
ברגע שמסירים את הסיבה לקלקול הריפוי מתחיל מיד ולבד כי זה כוח החיים.
מחלה וייסורים זה לא מקרה ולא טעות, זו תגובה מדויקת להתנהלות לא נכונה.
כולם מפחדים מייסורים ומחלות אבל זאת לא הבעיה,
הבעיה היא ההתנהלות שמייצרת וגורמת את המחלה או הייסורים.
ואם לא משתיקים את התסמינים שבעצם משדרים למוח שמשהו לא תקין,
אז אפשר לגלות את הסיבה ולהסירה.
כשמשתיקים את התסמינים הפיזיים והנפשיים מנציחים את המחלה או הייסורים,
כי בעצם לא מגלים את הגורם לבעיה, אז הבעיה ממשיכה רק משתיקים את התסמינים של זה.
ניקח לדוגמה את החרדות..
פתאום באמצע החיים אישה יכולה לחוות חרדה, חווה ייסורים בעקבות זה,
הולכת לרופא, הוא נותן לנו משהו להרגעה, אבל היא לא תירפא מזה.
אירוע מסוים, או שנים של פחדים הציפו את החרדות,
עכשיו צריך להבין מה קרה, לאן המחשבות שלה הולכות ואיך הן מייצרות חרדה,
לאיזה חומרים היא נחשפת ומה היא עושה עם הראש שלה.
כשמבינים את הבעיה אפשר לקחת עליה אחריות
ולייצור שינוי של ההרגל המחשבתי הלא נכון ולא משרת בלשון המעטה.
-
איך מגלים את הסיבה לייסורים?
בשלב הזה הרבה נשים שואלות אותי ובצדק וטוענות שזה הכי קשה..
לגלות את הסיבה שמייצרת את הבעיה או הייסורים.
אני יענה כאן בהרחבה וזה גם טיפה הכנה לראש השנה,
כי אנחנו מוכרחות להבין מי אנחנו באמת..
יש 4 סעיפים שמרכיבים את מי שאנחנו,
אני אדבר כאן על הראשון ואאת השאר אתן יכולות לקרוא כאן.
הסעיף הראשון מדבר על הזהות המקורית שלנו,
שהיא הנשמה- חלק אלוקה ממעל.
זה אומר שיש בתוכנו חלק אלוקי ממש, החלק הזה הוא נצחי,
הוא יודע לברוא מציאות, וזה חלק שאם מתחברים אליו, מאמינים בקיומו,
ניתן להשתמש בו.
החלק הזה נותן תשובות לשאלות שלנו על החיים,
אם התפקיד שלנו זה לקחת אחריות על החיים שלנו,
לפתח מודעות לעצמנו ולאופן שבו אנחנו פועלים,
לחקור את חיינו ולהתפתח.
אז קיבלנו גם כלי שעוזר לנו עם זה- הנשמה.
אם משהו לא פועל כשורה בחיינו,
ואנחנו מתבוננות עליו, נותנות לעצמנו זמן לחשוב, לנסות להבין,
ישנות עליו, שואלות שאלות, מאמינות במערכת,
יודעות שהיא קיימת ומתחילות להשתמש בה,
המערכת הפנימית שבנויה לחקירה הזאת,
שזאת התכלית שלה, מספקת תשובות.
אפשר כמובן גם להתייעץ איתי,
לספר לי את הסיטואציה, הבעיה, הקושי וביחד נבין את הסיבה..
אלה בדיוק התכנים שאויר לנשמה עוסק בהם גם בקבוצות וגם במפגשים או בשיחות הפרטניות.
לסיכום:
הכי חשוב זה לא להשתיק את המערכת,
לקחת אחריות ולמצוא את הסיבות לקלקולים,
שהם תמיד פעולות כנגד הטבע הבסיסי שלנו.
אני כאן לכל שאלה והתלבטות..
שבוע מקסים מלא בבריאות הנפש והגוף כי הכל קשור..
אוהבת המון רחלי מדמוני- אויר לנשמה.