כל מה שכדאי לדעת על דיבור שיוצר מציאות..

בזמנים כמו שלנו,
שכל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה,
שדעתנות והתנגדות זה כוח,
ששיפוטיות וביקורתיות הם לגיטימיים,
שאמונה והגנה על זכויות האחד פוגעת באחר.
והביטוי האישי כל כך מתבקש,
אבל אף פעם לא נתקלנו בשום קורס על דיבור,
דיבור כלפי חוץ, או דיבור בנינו לבין עצמנו,
מאז שאנחנו קטנים, שום מידע עמוק על דיבור.
אולי הזכירו בפנינו לדבר יפה, אבל מה זה אומר?
והדיבור הפנימי שמתרחש בתוכנו כל הזמן,
הוא בכלל לוטה בערפל.
ידעתם שדיבור מייצר מציאות ממש, גם הפנימי וגם החיצוני?
הנה מה שחשוב להבין וכשמבינים אפשר להתחיל ליישם..

כל מה שצריך לדעת על דיבור שיוצר מציאות..

1. הדיבור הוא החוליה המקשרת של כל מי שאנחנו..

   זה מאוד ברור לנו כשאנחנו מדברות, שיש איזה שהיא מחשבה מאחורי הדיבור,
   אנחנו לא יכולות להוציא מילה מהפה מבלי שחשבנו עליה קודם באיזה שהיא צורה,
   ולפי איך שאנחנו מדברות אנחנו פועלות ועושות.
   הדיבור הוא תוצאה של מה שמתרחש בתוכנו.
   לפי איך שאנחנו חושבות אנחנו מבינות,
   ולפי איך שאנחנו מבינות אנחנו מדברות,
   ולפי איך שאנחנו מדברות אנחנו עושות.
   הדיבור הפנימי והחיצוני נובע ממי שאנחנו,
   ממה שיש לנו בדיסק, מאיך שאנחנו רגילות להסתכל, להבין,
   לפרש, לתפוס וכו'
   גם כשאנחנו מדברות על מישהו אחר,
   אנחנו מדברות את מה שרץ לנו בראש עליו, ולא באמת עליו.
   לכן תמיד כשאדם מדבר, הוא מספר בעצם איך הוא חושב,
   הוא מספר מה יש לו בדיסק ומה הוא עושה עם הראש שלו.
   אנשים חושבים שאם לא רואים את המחשבות שלהם,
   אז הם יכולים לעשות עם הראש שלהם מה שהם רוצים..
   אבל..
   א. מי שמבין את הנתון הזה לא נעלב ממה שאחרים אומרים, כי הם אף פעם לא באמת מדברים עליו.
   ב. כשאנשים מדברים הם מגלים מה הם חושבים, גם אם הם מאוד מנסים להסתיר את זה.
   ג. מה שאנשים חושבים גורם להם לדבר דיבורים ולעשות מעשים, הם מורידים את החשיבה שלהם על ידי דיבור ועשייה למציאות וכך הם יוצרים את המציאות של עצמם.
   אנחנו יכולות לתאר אדם בחיינו שלדעתנו עשה משהו לא בסדר,
   בכל מיני תיאורים והסברים..
   אבל של מי התיאורים, של מי ההסברים, של מי החשיבה? שלנו.
   כל דיבור הוא תמיד תמיד תמיד הוצאה של הנפש שלנו החוצה,
   התפקיד שלנו לנסות לעקוב אחרי מה שאנחנו מדברות בחוץ ובפנים,
   ולשנות את זה לרמה יותר גבוהה וחיובית של חיים.
   מה שמפריע לנו מאוד לעשות את זה, זה האשמות..
   אנחנו קבוע מאשימות אחרים, גם באמצעות מילים שמסתובבות בתוכנו,
   וגם באמצעות מילים שאנחנו מוציאות החוצה.
   ובזאת אנחנו לא מסתכלות על מה שבתוכנו חייב שדרוג ושינוי וחיות בסרט..
   רק לא בסרט האמיתי וחבל..
   כי בסרט האמיתי מי שלוקח אחריות על עצמו מתפתח ממש כל רגע ורגע..
   

2. מטרת הדיבור החיצוני הוא לקיים מערכות יחסים אוהבות עם הזולת..

   כולנו זקוקים לאהבה וקשרים טובים וזה בערך כל מה שאנחנו מחפשות וצריכות,
   מי שהדיבור שלה  תומך את הרעיון הזה, תייצר מציאות כזו בוודאות.
   הבעיה היא:
   שכל הערכים שאנחנו מקדמות ומאמינות ולא רק אנחנו,
   כל התקשורת, המדיה והשיח ברחוב מתעסק בדיבור הפוך לגמרי.
   כולם שופטים, מבקרים, נלחמים, מרכלים, מקטרגים, מאשימים,
   לא אוהבים בלשון המעטה, ויעידו בתי המשפט שמפוצצים בתביעות הדדיות,
   של גירושין, של ממונות, של סכסוכים, של ירושות.
   ואני תוהה מה פספסנו?
   לא פלא שיש עוד מלחמות, הם קיימות בתוכנו בכל הצורות,
   מראים לנו את זה בחוץ שאולי נבין מזה משהו על עצמנו בפנים.
   אבל לצערי, לא רק שאנחנו לא מבינים, אנחנו ממשיכים להאשים,
   ולהילחם, ולשנוא ולפחד..
   וכל זה יכול להיגמר אם נבין שדיבור מייצר מציאות,
   איזה מציאות שאנחנו רוצות,
   אז מה אנחנו רוצות?
   מוכנות לקחת אחריות על הדיבור שלנו?
   ולא לייצר מלחמות ופירוד עם הדיבור אלא אהבה ואיחוד..
   ואפשר בהחלט להתחיל לנסות את זה בבית.
   

3. הדיבור הפנימי הוא מערכת ההפעלה של כל החיים שלנו..

   לא משנה מה אני אכתוב על הסעיף הזה, קצר הדף מלהכיל,
   ועל הסעיף הזה מושתת רוב הלימוד שאני לומדת במשך 20 שנה,
   ומלמדת כבר 10 שנים ויעידו כל הפוסטים שכתבתי עד היום.
   השיחה הפנימית שמתרחשת בתוכנו,
   הדיבור בראש אל עצמנו,
   המילים שמסתובבות בתוכנו,
   קובעים את הכל!
   את איך שאנחנו מרגישות עם עצמנו,
   את הביטחון העצמי שלנו, את הרגשות שלנו,
   את התגובות שלנו, את הפעולות, את הדיבור החיצוני,
   את האנרגיה שלנו, את המוטיבציה, את הדרייב הפנימי, את ההתמודדות,
   את הבריאות הנפשית והפיזית, את ההתפתחות, את מערכות היחסים,
   את השמחה, את השקט, את החופש האישי, את איך שיתייחסו אלינו..
   וקצר הדף מלהכיל..
   המציאות החיצונית היא מראה לשיח הפנימי בתוכנו.
   לאיך שאנחנו מתייחסות לעצמנו, כך אנחנו מתייחסות לאחרים,
   למה שאנחנו חושבות על עצמנו, זה מה שאנחנו חושבות על אחרים,
   לאיך שאנחנו מתהלכות עם עצמנו,
   תופסות את עצמנו,
   רואות את העולם, כך העולם חוזר אלינו.
   הדיבור הזה חייב להתפתח כל יום, לדיבור חיובי כלפי הכל,
   לדיבור מעודד אותנו, אוהב אותנו, מאמין בנו, שמח במה שיש לנו,
   דיבור שתומך את הבחירות שלנו.
   דיבור שלא שופט ומבקר אותנו, אבל מגלה מה אנחנו רוצות ומעודד אותנו ללכת לשם,
   דיבור שמכיר בטוב, בכישרונות שלנו ומוכן לפתח כל דבר בתוכנו שעוד לא מפותח מספיק,
   דיבור שלוקח אחריות על החיים בלי לפחד.
   דיבור שמרגיע אותנו ולא כזה שגורם לנו לאבד את העשתונות מכל דבר.
   דיבור פנימי שעוזר לנו להיות שקולות ולקחת את הזמן שלנו לחשוב על פתרון,
   דיבור שמאמין בנו שנצליח.
   דיבורים שמעריכים את מה שאנחנו עושות,
   דיבורים שעוזרים לנו לברר את מה שלא ברור לנו בחיים, בלי להוריד אותנו הכי נמוך שיש.
   דיבורים שמאפשרים לנו לחכות בסבלנות אם משהו מתאחר לנו בחיים.
   דיבורים שגורמים לנו ללכת ביחד עם עצמנו כל הזמן,
   דיבורים שנותנים לנו אויר להתמודד עם כל מה שאנחנו פוגשות ביום יום.
   וכל זה חייב להיות בתוכנו כדי שזה יופיע במראה בחוץ.
   איך מגיעים לזה:
   פשוט כל סיטואציה שמתרחשת בחוץ, להבין שהיא מופיעה בחוץ רק כדי שנראה אותה,
   וזו סיטואציה שהגיע כדי להראות לנו בעצמנו, משהו שזקוק להתפתחות בשיחה הפנימית בתוכנו.
   מי שעושה את זה זוכה ממש להחליף הרבה משפטים, רעיונות, ודיבורים שליליים בתוכה.
   מי שעוקבת בטח רואה שלא חסר משפטים שליליים במערכת,
   ומי שלא עושה את זה, בהכרח מאשימה בחוץ ובהכרח לא מתפתחת.
   המציאות הזו מדויקת להפליא, כל אירוע זה גאונות איך הוא קשור אלינו בעצם,
   לא בקטע רע שאנחנו לא בסדר, אלא בקטע ממש טוב שעוזר לנו
   לראות את מה שלא משרת אותנו.
   

תכתבו לי אם הצלחתן, מה הבנתכן ולקחתכן מהפוסט הזה,
התגובות שלכן תמיד מעודדות ומחממות את הלב,
תודה שאתן כאן זה לא מובן מאליו..

מאחלת לכן שבוע של חכמה.. "סיג לחכמה שתיקה"
שבוע שאתן קצת שותקות כדי להיות קצת יותר חכמות ולהבין מה יוצא לכן מהפה,
ומה נמצא בראש ועומד לצאת לדיבור.
וכמובן לוקחות אחריות לייצר את מה שאתן באמת רוצות בחיים שלכן.
בהצלחה ואני כאן לכל שאלה
אוהבת המון רחלי מדמוני- אויר לנשמה