כמה קשה לנו לשים גבולות..
לילדים שלנו, להורים שלנו, לבן זוג, בעבודה ובכלל במערכות יחסים.
יש לנו הרבה אמונות ותפיסות שלא מאפשרות לנו לשים גבול.
כמו: "אני לא רוצה לפגוע", "יעלבו ממני", "זה יפגע בקשר", "אני לא כזאת" ועוד..
בשביל לשים גבול צריך לאהוב.
האהבה והגבולות הולכים יחד.
לא סתם קשה לנו לשים גבולות, זה נראה לנו הפוך מאהבה..
ואכן הגבול והאהבה הפוכים זה מזה..
אבל רק שני הפכים יכולים להיות אחד שלם, יוצרים איזון, מאפשרים אחד את השני, ועוזרים לנו לא להיות בקיצוניות אחת.
כלים לגבולות מתוך אהבה במערכת יחסים.
- אי אפשר לשים גבול ללא אהבה
כשמשהו לא עובד לנו במערכת יחסים, הדבר הראשון שנשאל את עצמנו זה מה היחס שלנו לאותו אדם במערכת יחסים הזו..?
בשביל לדעת מה היחס שלנו אליו..נשאל את עצמנו מה אנחנו חושבות עליו?, איך אנחנו תופסות אותו?, איך אנחנו מקטלגות אותו?, באיזה כלוב כלאנו אותו?
מכירות את השיר של חנן בן ארי -ויקיפדיה ? הוא מדבר על זה בשיר ממליצה בחום..
תזכרו את זה, כל מערכת יחסים שיש בה קושי מכל סוג שהוא, נובע מחשיבה שלילית או מקובעת על האחר.
כשאנחנו חושבות משהו שלילי על האחר באיזה שהיא צורה, זה לא מאפשר לנו לאהוב אותו, והקשר יהיה מלא בסיטואציות לא נעימות.
אהבה לא מתפתחת לה סתם כך.. היא צריכה תנאים.
התנאי הראשון והבסיסי ביותר, הוא להסתכל על הטוב של האחר.
לכל אדם באשר הוא, יש תכונות טובות ונקודות שהוא בא לעבוד עליהם ולהתפתח מהם כאן בעולם.
רק אם נסתכל על התכונות הטובות, נפגוש את האדם שמולנו באמת, ורק אז יכולה להתפתח אהבה.
זאת הנקודה הראשונה שכדאי שנברר עם עצמנו.
- כשאנחנו מתקשות לשים גבול בנקודה אחת, זה קורה לנו בעוד מקומות.
אל תתפתו להאשים את האחר, שרק איתו זה קורה לכן.
אם אנחנו לא יודעות לשים גבול בקשר אחד, אפילו שנראה לנו בוודאות שמשהו אצל האחר לא בסדר, עצם זה שאנחנו צריכות להתמודד עם זה, מעיד שגם לנו יש איזה שהיא נקודה לעבודה.
נגיד שאנחנו מגלות שקשה לנו לשים גבול בקשר, אז זו נקודה שהיא לא מפוצחת אצלנו, והיא באה לידי ביטוי בעוד מקומות וקשרים בחיים שלנו.
קושי לשים גבול נובע מתפיסה לא נכונה לגבי גבול.
כמו שכבר אמרתי גבול שמים רק מתוך אהבה, אחרי שבדקנו מה היחס שלנו לאחר וניקינו את החלק שלנו, את המחשבות השליליות והמיותרות על האחר, נוכל לשים גבול בצורה מכובדת.
מתוך רצון לקדם את הקשר, מתוך אכפתיות, מתוך אהבה.
דוגמה: ילד מתבגר רוצה לצאת עד שעה מאוחרת, אנחנו רוצות לשים גבול לזמן שלו עם חברים ולשעה שהוא חוזר בה הביתה.. לגיטימי נכון?
אנחנו יכולות לשים גבול מתוך מאבקים וריבים. ואנחנו יכולות אחרת.
גבול מתוך אהבה יראה כך: קודם כל נוציא מהחשיבה שלנו כל מחשבה שלילית על הילד, כל סטיגמה, כל סיפור מיותר, עד שנרגיש שאנחנו רואות את הילד שעומד מאחורי ההתנהגות. רואות את הבן שלנו, רואות את התכונות הטובות שלו, ומרגישות שרק הטוב שלו עומד לנגד ענינו..
מתוך עמדה פנימית כזו, נוכל לשים גבול אסרטיבי ללא כעס, נוכל להסביר לילד את הגבול ולהתעקש עליו. זה אולי יהיה קשה לילד לקבל את הגבול, אבל הוא ירגיש את האהבה ויבין אותה בהמשך.
אנחנו חושבות שגבול שמים "כשהדברים עברו כל גבול", אבל גבולות שמים כל הזמן, תוך כדי קשר אוהב, מתוך אכפתיות.
גבול לא מגיע ביחד עם פיצוץ ביחסים, או שבירה של הכלים.
גבול שמים תוך כדי תנועה, ואחר כך ממשיכים רגיל באהבה.
לדוגמה:
"אני לא מסכימה שתדבר אלי כך",
"המילים האלה לא נעימות לי",
"חשוב לי שתסדרו כדי שנחיה כאן בצורה מכובדת",
"הקשר הזה חשוב לי ואני רוצה שנקדיש זמן אחד לשני",
"אני רוצה שיהיה בנינו קשר נעים ומכבד, אם את רוצה משהו פשוט תגידי", ועוד..
- הגבול והאהבה הולכים יחד.
האהבה מקרבת ומחממת והגבול דואג שהאהבה הולכת בכיוון הנכון.
אי אפשר לאהוב בלי גבול, אחרת האחר יוכל לעשות לנו מה שהוא רוצה.
אנחנו יכולות בקלות ללכת לאיבוד באהבה, אם לא נהיה קשובות לעצמנו, לכן האהבה היא בגבול היכולת והקצב שלנו לדוגמה..
כל קשר שאנחנו סובלות בו באיזה שהיא צורה, זה כי שכחנו לקחת איתנו את הגבול, שהוא החבר המשלים של האהבה, הוא הצמד חמד שלה.
"וילכו שניהם יחדיו"- הגבול והאהבה הולכים יחד לכל מקום.
עם חברות, בזוגיות, עם הילדים שלנו, בעבודה, עם ההורים שלנו ואפילו האהבה לעצמנו מחייבת גבול, שלא תגלוש לגאווה, התנשאות וכו'.
שנזכה להעלות את הרמה במערכות יחסים שלנו בחיים, כל פעם עוד קצת..
בדרך למערכות יחסים נעימות, איכותיות ומפרות.
אם הפוסט נגע בכן.. אשמח שתשתפו ותעבירו לעוד אנשים..
אוהבת המון רחלי מדמוני- אויר לנשמה