אז להראות או להיות?

יצא לכן לחשוב על זה במקרה..
שבעצם כל החיים לימדו אותנו המון דברים,
אבל כולם חיצוניים לנו..
אנגלית, חשבון, אומנות, מנהל עסקים, בישול ועוד..
אבל אף פעם לא לימדו אותנו כלום על הפנימיות שלנו..
המחשבות, הרגשות, השיחה הפנימית שמתרחשת בתוכנו כל הזמן..
איך להרגיש טוב מבפנים,
איך לא לחשוב מחשבות שליליות על עצמנו ועל כל דבר שזז,
איך לעשות מה שאנחנו רוצות,
איך להיות שמחות,
איך ליצור מערכות יחסים טובות..
בקיצור לא לימדו אותנו כלום על כל מה שמתרחש בפנימיות שלנו.
כשזה העיקר,
וכל המציאות החיצונית שלנו היא רק השתקפות של המציאות הפנימית.
כתוצאה מזה אנחנו מרגישות טוב רק כשדברים מתרחשים וקורים
בחיים שלנו במישור החיצוני.
כשאנחנו יוצאות לבלות, יוצאות לנופש, נפגשות עם חברות,
קונות דברים חדשים לבית לילדים לעצמנו,
וכשיש לנו תוצאות ברורות וחיצוניות בנושאים שאנחנו רוצות.
העניין הוא שזה לא העיקר וזה לא מה שקובע..
מה שקובע את איכות חיינו היא העמדה הפנימית שלנו,
ההסתכלות שלנו וההתפתחות הפנימית הקבועה שאמורה להתרחש בתוכנו,
מול אירועי חיינו.

אז להראות או להיות?

1. ריצה אחרי הזנב של עצמנו..

   אני מכירה המון נשים (ואני הייתי בניהן) שמרגישות טוב עם עצמן,
   כשהן עושות הרבה פעולות, כשהן מרגישות פרודוקטיביות,
   כשהן עושות וי על רשימת מטלות מטורפת, כשהלו"ז שלהן צפוף,
   לא משנה שאחר כך אנחנו קורסות.. מי סופר?
   איבדנו את ההבדל בין טוב לרע, בין עיקר לטפל,
   בין קודש לחול, בין להראות לבין להיות.
   כשהעולם בחוץ כל הזמן מציב סטנדרטים, איך להראות,
   מה טוב, מה שיקי, מה טרנדי,
   מה לקנות, מה לראות, מה הכי שווה, ועוד..
   ולפני שיש לנו את עצמנו, ובגלל שאין לנו את עצמנו,
   אנחנו נסחפות ונגררות לכל הסטנדרטים האלה,
   שגובים מאיתנו ריצה אחרי הזנב של עצמנו, מינוסים קטלניים,
   ועומסים מטורפים שמשקיטים  כל אפשרות להיכנס פנימה אל עצמנו,
   ופשוט להיות רגועות ומרוכזות בדברים החשובים לנו..
   

2. מה עוזר לנו להיות..

   אנחנו לא חייבות לעשות כל כך הרבה בשביל להתקיים..
   ימימה אומרת "כמה מאמצים עושה נפש כדי להתקיים"
   בעידן שלכולם חסר שקט נפשי ורוגע, וזה מה שכולם מחפשים באמת..
   הרוגע והשקט לא מגיעים מעוד ועוד ועוד..
   בשביל רוגע ושקט נפשי, אנחנו צריכות לעשות פחות..
   בשביל לעשות פחות אנחנו צריכות הלך נפשי שהמשפטים הבאים הם חלק מההבנה והשפה שלו:
   אנחנו טובות כמו שאנחנו,
   יש לנו מקום בעולם ואנחנו לא צריכות אישור על זה,
   אף אחד לא יכול לקחת לנו את מי שאנחנו,
   באנו לעולם כדי להיות, ולא כדי שאחרים יראו אותנו, ויחשבו עלינו כך וכך,
   המסע שלנו, הוא לגילוי עצמנו, ולא שיגלו אותנו,
   אירועי חיינו מכוונים כך, שכל הזמן נגדל, נצמח ונוציא יכולות מן הכוח אל הפועל,
   לא צריכות להשתלם מבחוץ כדי להיות, אלא להבין מי אנחנו ולהיות אנחנו.
   להיות- זה לחיות כל רגע ורגע כמו שנכון לנו, בקצב האמיתי שלנו..
   לפטר את מי שרודף אחרינו כל הזמן..(אנחנו בעצמנו)
   על מנת להיות, אנחנו צריכות ל"עבד את אדמת נפשנו"
   להבין דרך אירועי חיינו מי אנחנו, מה נכון ומתאים לנו ולכבד את זה..
   כשאנחנו רגועות ושקטות אנחנו יכולות לגלות מהן הרצונות האמיתיים שלנו..
   אבל צריך שקט בשביל זה..
   צריך לעצור בשביל זה..
   

3. מה קורה או לא קורה תוך כדי ריצה..

   תוך כדי ריצה מאוד קשה לשמוע, לראות, להבין, לקלוט
   ובעיקר להיות פנויות וקשובות, קודם לעצמנו, ואז גם לאחרים..
   לילדים שלנו, לזוגיות שלנו, לקול הפנימי שלנו, מהו היעוד שלנו,
   איך אנחנו לא 'עפות' על אחרים שלא חושבים כמונו, איך אנחנו שולטות בחשיבה שלנו ועוד..
   אלה נושאים עמוקים שמחייבים נוכחות- להיות.
   כשאנחנו רצות ממקום למקום אנחנו לא נמצאות, אנחנו שורדות.
   כשאנחנו רצות, אנחנו מעידות על עצמנו שלקחנו על עצמנו יותר מידי,
   שאנחנו לא מכבדות את עצמנו, שאנחנו צריכות אישור,
   שאנחנו תלויות ובעיקר לא קשובות וקשורות לעצמנו.
   כשאנחנו מחוברות לעצמנו, זה רמה אחרת של חיים..
   

4. תנאים להתפתחות..

   אני לא מדברת על מה לעשות או לא לעשות, אני מדברת על חשיבה כזו..
   חשיבה שאומרת שהכל בסדר, אנחנו יכולות להיות רגועות,
   כי אנחנו מאמינות בעצמנו, מאמינות בילדים שלנו,
   אנחנו לא צריכות צווי אופנה שיכתיבו לנו, אנחנו מחוברות לידיעה פנימית,
   שאומרת שהכל נמצא בתוכנו, רק צריך תנאים כדי שנוכל להיזכר..
   כמו שצמח צריך אור ומים, כך אנחנו צריכות תנאים כדי לאפשר לעצמנו להיות,
   ולא לחיות כדי להראות.
   התנאים שאנחנו צריכות זה להיכנס פנימה.
   כדי להבין מה אנחנו רוצות לומר לילדים שלנו.
   כדי להבין מה אנחנו רוצות ללמוד, ממה אנחנו רוצות להתפרנס,
   כמה זמן להקדיש לעבודה, כמה זמן לבית, וכמה זמן לעצמנו,
   כדי להבין מהם היכולות והכישרונות המיוחדים שלנו אותם היינו רוצות לפתח,
   כדי להבין מהם הרצונות שלנו.
   כדי להבין איך אנחנו חושבות, ולהחליף מחשבות שליליות בחיוביות.
   כדי להפסיק לפרש כל סיטואציה שמתרחשת בחיינו בצורה הכי שלילית שיכולה להיות.
   כדי להשקיט פחדים, לבחור, לתמוך ולאהוב את עצמנו..
   

5. רדיפה אחרי תוצאות..

   ככל שיותר רועש לנו, כך אנחנו יותר הולכות לאיבוד..
   נוצר לנו עומס, אין לנו אפשרות לעבד את כל האינפורמציה שעוברת דרכנו,
   אין לנו אפשרות להיפגש עם עצמנו ולהתפתח..
   העולם הפנימי שלנו נותר ריק, משעמם ולא ברור..
   וזה יוצר את רוב התסכולים.
   העשייה היא תוצאה של מחשבות, בירורים, רצונות,
   העשייה היא הפעולה האחרונה בשרשרת, היא הביצוע.
   העשייה היא גם הפעולה היחידה שרואים.
   אם רצים מפעולה לפעולה, אין אפשרות לעבור דרך כל הפרטים הנדרשים לביצוע.
   ואם רצים זה מעיד עלינו שרק התוצאה מעניינת אותנו,
   מבלי להבין שהבירור בדרך לעשייה מאפשר את איכות העשייה ..
   לא מדובר על לא לעשות כלום, מדובר על עשייה ממוקדת.
   לא באנו להראות באנו להיות..
   בעידן שכולנו מעריצים דמויות שנראות טוב,
   לא חשוב מה מרגישות בפנים הדמויות הללו,
   שלרוב מרגישות רע מאוד,
   החברה שופטת, רודפת ועוקבת ללא רחמים, מה שגורם להם לדרוש מעצמם עוד יותר.
   וזה לא נראה באמת מבפנים, כמו שזה נראה על המסך,
   ולמרות הכל אנחנו ממשיכים לצרוך, לקנות, להאמין ואפילו לרצות להיות כך,
   גם אם מה שקורה בחוץ הוא לא אמיתי , הגיוני, מכובד, באמת ממלא ועוד..
   וכל זאת כי אין לנו את עצמנו לאהוב, לטפח, למלא ולהיות.

השינוי יתחיל כשנבין שלא באנו להראות באנו להיות..
ואם אנחנו נראים מתוקף היעוד שלנו, לפחות נהיה מאוזנים ומחוברים לעצמנו.

מאחלת לכן להיות נוכחות כל רגע בחייכן,
מאחלת לכן לטפח את החלקה שלכן שתהיה יפה כמו גן פורח.
שתכנסו פנימה אל תוככם, ותמצאו שם את הכל..
אוהבת המון רחלי מדמוני- אויר לנשמה